הללויה

שמעתי שדוד הנעים
אקורד פלאים לאלוהים
ושאתה שונא תווים ידוע.
אקורד עגום ומסתורי,
מינור נופל, מז'ור ממריא,
ומלך מבולבל שר הללויה.

בזמן תפילה להוכחה
אשה טבלה על גג מולךָ,
יפה וירחית עד זעזוע.
והיא שברה את כתרך
והיא גזרה את שערך
ושם קשור זמרת הללויה.

אולי החלפתי שם לשווא,
אני לא ממש זוכר עכשיו,
האם זה משנה לךָ? מדוע?
בכל מילה ושם יש אור,
ולא חשוב אם המזמור
הוא שבר או שלמות של הללויה.

כל השליחים שלי חזרו,
(אם) לבי שתק, ידי דיברו,
דברי היו אמת, לא תעתוע.
וגם אם השתבש הכל
מול אלוהי השיר אפול
ועל שפתי רק שיר ההללויה.

לפני שבאתְ, נורא מזמן
חייתי כאן, ישנתי כאן,
הייתי כאן בודד ולא נגוע.
עכשיו גדודייך במקדש
אך אהבה איננה מארש
רק שיר שבור וקר של הללויה.

אני זוכר, לפני שנים,
דיווחת לי מה קורה בפנים,
אבל עכשיו המעבר מנוע.
ואיך הייתי פעם נע
בתוך תוכך עם היונה,
ואיך נשמנו יחד הללויה.

וגם אם דבר האל צדק,
האהבה עזרה לי רק
לשלוף לפני כל אקדוחן פרוע.
לא שיר תלונה אני לך שר,
לא שיר צליין קדוש מואר,
רק שיר שבור וקר של הללויה.