36






בתי המשפט



פ 006075/07
בבית המשפט המחוזי בחיפה



27/04/2008
תאריך:
כבוד השופט עודד גרשון
בפני:








מדינת ישראל
בעניין:

המאשימה
פרקליטות מחוז חיפה
ע"י ב"כ



נ ג ד



חיים משה ת"ז 029669298


הנאשם
יריב אבים
ע"י ב"כ עו"ד






גזר דין


1. מבוא



בתיק שלפני עלי לגזור את דינו של שוטר שסרח. שוטר שאמור היה לשמש מגן הציבור מפני עבריינים והפך, הוא עצמו, לעבריין שביצע סדרה ארוכה של עבירות חמורות תוך איבוד כל מעצור מוסרי.



אקדים ואומר שאלמלא הסדר הטיעון שאליו הגיעו המאשימה והנאשם, ואלמלא הנימוקים שעמדו ביסוד ההסדר, כפי שעוד יפורט להלן, כי אז היה עונשו של הנאשם חמור בהרבה מזה שיגזר על הנאשם בסופו של דבר.



2. כתב האישום המתוקן



במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים תוקן כתב האישום. הנאשם חזר בו מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו. כתב האישום מכיל ארבעה פרטי אישום. להלן העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן:













פרט האישום הראשון:



א. הנאשם משרת כשוטר במשטרת ישראל למן שנת 1998. דרגתו רס"ר. במועדים שבהם אירעו האירועים נשוא כתב האישום שימש כרכז מודיעין במשטרת עכו וביחידה המרכזית במחוז הצפון.



ב. ב' (להלן – "הסוכן") הינו אדם בעל עבר פלילי שבסמוך לפני האירועים נשוא כתב האישום שימש כסוכן משטרתי שביצע רכישות נשק וסמים מחשודים במסגרת חקירה שאיננה חלק מהאירועים שלהלן.



ג. לאחר ביצוע המעצרים במסגרת החקירה הנזכרת לעיל, ועד ליום 1.11.06, הוחזק הסוכן בדירת מבטחים תחת שמירה משטרתית. בין היתר, שמר הנאשם על הסוכן ונוצרו ביניהם קשרי ידידות שנמשכו גם לאחר סיום שהותו של הסוכן בדירת המבטחים. הנאשם ידע על הרקע הפלילי של הסוכן ועל העובדה ששימש כסוכן משטרתי במסגרת חקירה אחרת.



ד. כארבע שנים לפני הגשת כתב האישום הנוכחי, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, רכש הנאשם אופנוע מאורן צציס (להלן – "אורן") תמורת 28,000 ₪. הנאשם שילם 16,000 ₪ במזומן ונתן לאורן שיק דחוי לחודש על סך 12,000 ₪. הנאשם ביקש מאורן שלא להפקיד את השיק משום שבכוונתו לתת את תמורתו במזומן.



ה. הנאשם לא שילם את יתרת החוב לאורן, למרות בקשותיו של האחרון. אורן הפקיד את השיק וכאשר השיק חולל בשל אי כיסוי מספיק נקט אורן בהליכים לפדיון השיק ולגביית החוב בלשכת ההוצאה לפועל. במסגרת הליכים אלה הוצאה כנגד הנאשם, בחודש פברואר 2007, פקודת מאסר.



ו. הנאשם כעס על אורן על שנקט נגדו בהליכי הוצאה לפועל ובקש לנקום בו. לשם כך הוציא מהמסוף המשטרתי את הפרטים הנוגעים למקום מגוריו ורכבו. לאחר מכן פנה לסוכן ובקש ממנו לשרוף את רכבו של אורן. במטרה להראות לסוכן את מקום מגוריו של אורן ואת רכבו, הסיע הנאשם את הסוכן, ברכב משטרתי שהיה אותה עת בשימושו, לביתו של אורן בשכונת אפק. הנאשם הראה לסוכן את ביתו של אורן אך לא את הרכב משום שהרכב לא היה במקום. בהמשך הסיע הנאשם את הסוכן לקרית אתא והראה לו את מקום עבודתו של אורן.



ז. ביום 20.5.07, בהנחיית המחלקה לחקירות שוטרים, פגש הסוכן את הנאשם ושאל אותו איזה נזק הוא רוצה לגרום לרכבו של אורן. הנאשם בקש מהסוכן לגרום לרכב נזק של 10-20 אלף ₪, אך לא לשרוף אותו שכן נזק זה ישולם על ידי הביטוח. השניים סיכמו שהסוכן יביא אדם אחר שיבצע את בקשת הנאשם תמורת 500 ₪.



ח. במעשיו הנ"ל ניסה הנאשם לקשור קשר עם הסוכן לפגוע במזיד ברכב וכן גילה מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו כעובד וכמחזיק של מאגר מידע, שלא לצורך ביצוע עבודתו.



כאמור לעיל, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן.



בגין המעשים שפורטו בפרט האישום הראשון הורשע הנאשם בעבירות של נסיון לקשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) + סעיף 413ה + סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן – "החוק"); סודיות, עבירה לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981.



פרט האישום השני:



ט. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשנת 2007, בשיחה עם הסוכן, העלה הנאשם את האפשרות לבצע פריצה לבית אשה מבוגרת לצורך גניבת כספה.



י. ביום 20.5.07, בהנחיית המחלקה לחקירות שוטרים, פגש הסוכן את הנאשם והזכיר לו את ההצעה האמורה. הנאשם הביע עניין בביצוע הפריצה, על ידי אדם אחר. הוא ציין שיש בבית כספים בהיקף של 300-400 אלף ₪ והבטיח להשיג את כתובת הבית. הנאשם אף הבטיח להאזין לרשת הקשר המשטרתית ולהזהיר את הפורץ, באמצעות הסוכן, אם ישמע הודעה על הפריצה.



יא. במעשיו האמורים ניסה הנאשם לקשור קשר עם הסוכן לבצע התפרצות למקום מגורים על מנת לבצע גניבה ועשה במילוי תפקידו מעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור.



בגין המעשים שפורטו בפרט האישום השני הורשע הנאשם בעבירות של מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק וניסיון לקשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) + סעיף 406(ב) + סעיף 25 לחוק.



פרט האישום השלישי:



יב. ביום 16.4.07 או בסמוך לכך בקש הנאשם מהסוכן להלוות לו 1,000 ₪ לתקופה של חודש ימים, והסוכן הלווה לו את הסכום האמור כפי שהתבקש. משנזקק הסוכן לכסף, במהלך חודש מאי 2007, הוא בקש מהנאשם להשיב לו את סכום ההלוואה, אך הנאשם נמנע מלעשות כן.



יג. בהמשך לאמור לעיל בקש הנאשם מהסוכן לבוא אל ביתו. באותה עת סידר הנאשם את המחסן שבביתו ומשהגיע הסוכן למקום, הראה לו הנאשם תחמושת מסוגים שונים ומספר רימוני גז מדמיע אותם החזיק בביתו. הנאשם הציע להעביר אותם לידי הסוכן לצורך פרעון חובו.



יד. כן הראה הנאשם לסוכן מכשיר המשמש לירי זיקוקים (להלן – "עפרון הזיקוקים") וטען בפניו כי זהו אקדח בקוטר 0.22. משהשיב לו הסוכן שהעפרון לא יורה כדורים, בקש הנאשם מהסוכן לבצע שינוי בעפרון הזיקוקים כך שיוכל לשמש לירי כדורי אקדח בקוטר 0.22. הסוכן ניסה לבצע את השינוי בעפרון הזיקוקים בעזרת משחזת שהיתה במחסן של הנאשם, אך לא הצליח.



טו. ביום 20.5.07 נפגש הסוכן, שפעל על פי הנחיית המחלקה לחקירות שוטרים, עם הנאשם. בהמשך להצעתו הקודמת של הנאשם שאל הסוכן את הנאשם אם הוא רוצה לתת לו רימוני גז מדמיע, רימוני הלם ותחמושת ובכך יפרע חובו של הנאשם לסוכן. הנאשם הסכים והבטיח להביא, לצורך ביצוע העסקה, רימון הלם שהעביר לאחר, וכן לפנות לאחיו, המשרת במג"ב, כדי שזה יביא לו רימוני הלם נוספים. לבסוף סיכמו הנאשם והסוכן כי הנאשם ימכור לסוכן רימון הלם, רימוני גז מדמיע, את עפרון הזיקוקים וכדורים לאקדח בקוטר 0.22, כפרעון החוב. השניים סכמו להפגש למחרת באזור צומת כברי לצורך ביצוע העסקה.



טז. ואמנם, למחרת נפגש הנאשם עם הסוכן בחורשה סמוך לצומת כברי ומכר לו שני רימוני גז מדמיע מס' 515, המהווים נשק כמשמעותו בסעיף 144 לחוק ועפרון זיקוקים. את רימון ההלם והתחמושת הבטיח הנאשם להביא בהמשך.



יז. בהמשך לאמור לעיל שוחחו הנאשם והסוכן טלפונית וסכמו להפגש לצורך השלמת העסקה. ביום 27.5.07 הגיע הסוכן לביתו של הנאשם. הנאשם ציין שטרם קבל לרשותו בחזרה את רימון ההלם שהעביר לאחר, והסוכן, שראה שהנאשם מחזיק בביתו שני רימוני גז מדמיע ותחמושת קליעית רבה, הציע שהנאשם ימכור לו את רימוני הגז המדמיע והתחמושת בתמורה ל- 400 ₪ נוספים, והנאשם הסכים.



לצורך ביצוע העסקה נסעו הנאשם והסוכן, בנפרד, לחורשה הסמוכה לצומת כברי. הנאשם הביא עמו ברכב מביתו שני רימוני גז מדמיע מסוג 560 – CS בקוטר 40 מ"מ, מחסנית לאקדח בקוטר 0.22 ובה 8 כדורים לאקדח זה, 101 כדורים בקוטר 5.56 מ"מ ו- 44 כדורים בקוטר 9 מ"מ, כולם פריטים המהווים נשק כהגדרת המונח בסעיפים 144(ג)(1), (2), (3) לחוק.



יח. משנפגשו הנאשם והסוכן בחורשה הוציא הנאשם את התחמושת והרימונים מהרכב, כשהם עטופים בעיתון, ובקש מהסוכן להשליך את העיתון, הנושא את טביעות אצבעותיו של הנאשם, לאחר שהסוכן ימכור את הפריטים לאדם הממתין להם, כביכול.



הסוכן הכניס את הפריטים האמורים לתא בקטנוע שלו. לאחר מכן נסע הסוכן לביתו של הנאשם, מסר לו 400 ₪ כפי שסוכם בין השניים, והוסכם כי חובו של הנאשם לסוכן נפרע.



כ. בנוסף לפריטים שהוזכרו לעיל, אותם מכר הנאשם לסוכן, החזיק הנאשם בביתו ובמחסן ביתו, בתקופה שלפני יום 27.5.07, תחמושת שהינה נשק כהגדרת המונח בסעיף 144(ג)(1), (3) לחוק, כדלקמן: 3 מחסניות לרובה מסוג M-16, באחת מהן 21 כדורים לרובה זה בקוטר 5.56 מ"מ, בשניה 29 כדורים מסוג זה, ומחסנית שלישית ריקה, 16 כדורים חסרי קליע בקוטר 5.56; קופסא ובה 50 כדורים לאקדח בקוטר 9 מ"מ; 3 שקיות ובהן 380 כדורים ו- 18 כדורים בקוטר 5.56; שתי קופסאות ובהן 50 כדורים בקוטר 9 מ"מ לתת מקלע; מחסנית לאקדח ובה 14 כדורים בקוטר 9 מ"מ; 50 כדורים לאקדח בקוטר 0.45 אינץ'.



כא. במעשיו האמורים החזיק הנאשם בביתו נשק, בלא רשות על פי דין, סחר בנשק בלא רשות על פי דין, עשה דבר בכוונה להכשיל הליך שיפוטי ועשה במילוי תפקידו מעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור.



על שום כך הורשע הנאשם, בגין המעשים שבאישום השלישי, בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק; נשיאה והובלה של נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק (שתי עבירות); סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק, ומרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק.



פרט האישום הרביעי:



כב. ביום 27.5.07, סמוך לשעה 16:15, הגיעו חמישה חוקרי המחלקה לחקירות שוטרים לביתו של הנאשם לצורך ביצוע חיפוש על פי צו חיפוש שהוצא כדין.



כג. במהלך החיפוש כעס הנאשם על כך שהחוקרים תפסו קלטות. טען שהקלטות הן אישיות, הודיע כי איש לא יקח אותן ותבע להשיבן. החוקר אלכס אור הסביר לנאשם שהקלטות יתפסו כדי לבדוק אם הן קשורות בעבירה. אז החל הנאשם להתקרב בצורה מאיימת לאלכס אור על מנת ליטול מידיו את הקלטות. בשלב זה הודיעו החוקרים לנאשם כי הוא עצור ושניים מן החוקרים אחזו בו וניסו למנוע ממנו להגיע לאלכס אור ולקחת את הקלטות, אך הנאשם התנגד בכח לאחיזתם, ניסה להדוף אותם והמשיך לנסות בכח להתקרב לאלכס תוך שהוא צועק עליו ומאיים עליו בנפנוף אצבע לעברו. אלכס אור שאל את הנאשם אם הוא מאיים עליו, והנאשם השיב: "כן, אני מאיים עליך, תחזיר את הקלטות". (לאחר מכן התברר כי הקלטות



במעשיו האמורים תקף הנאשם שוטרים שמילאו תפקידם כחוק בכוונה להכשילם בביצוע תפקידם ואיים על אחד החוקרים בפגיעה שלא כדין במטרה להפחידו ולהכשילו בתפקידו.



על שום כך הורשע הנאשם, בגין המעשים שבאישום הרביעי, בעבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק, ובאיומים, לפי סעיף 192 לחוק.



3. הסדר הטיעון



על פי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הוסכם כי הנאשם יחזור בו מכפירתו בעובדות כתב האישום המקורי, יוגש כתב אישום מתוקן, הנאשם יודה בעובדותיו ויורשע. הוסכם כי הנאשם יופנה לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר "שלא יחייב את מי מהצדדים".



הוסכם שהמאשימה תטען כי העונש הראוי הוא מאסר בפועל לתקופה של שנה ועשרה חודשים בניכוי תקופת המעצר. כן הוסכם שיוטל על הנאשם מאסר על תנאי על פי שיקול דעת בית המשפט.









4. תסקיר שרות המבחן



לבקשת סניגורו של הנאשם, עו"ד אבים יריב, הוזמן תסקיר של שרות המבחן בעניינו של הנאשם. ואמנם הוגש לבית המשפט תסקיר שנערך על ידי קצינת המבחן גב' דליה פלדמן.



קצינת המבחן סקרה בפני בית המשפט את רקעו המשפחתי של הנאשם. היא ציינה כי הנאשם, בהיותו הבן הבכור (מבין חמשת ילדי ההורים) נטל על עצמו אחריות, מעורבות ודאגה כלפי הוריו נוכח המשברים שפקדו אותם במהלך שנות נישואיהם.



מן התסקיר עולה כי "חלום ילדותו" של הנאשם היה להתגייס לשורות המשטרה. ואמנם, בשנת 1998 הגשים את חלומו והתגייס. במהלך שנות עבודתו קבל חוות דעת והמלצות שבהן צויין כי "חיים מגלה מקצועיות, יוזמה, אחריות, נחישות וכושר ביצוע גבוה". על רקע המוטיבציה וההישגים שגילה בעבודתו, הוא קודם לתפקיד רגיש של רכז מודיעין, המצריך אחריות וזהירות.



הנאשם נשא אשה בשנת 2003 ולבני הזוג ילדה כבת 5 שנים. בעקבות רכישת דירה נקלעו בני הזוג למצוקה כלכלית שבעקבותיה התקשו לשלם את תשלומי המשכנתא. זאת, בין השאר בשל חוסר העקביות והיציבות בשכרה החודשי של אשתו, העובדת באופן עצמאי כזמרת באירועים.



הנאשם סיפר לקצינת המבחן על השתלשלות האירועים ביחסיו עם אורן (שמכר לו את האופנוע), על הסכסוך שביניהם ועל המאבק המשפטי שניהל על מנת להוכיח את גרסתו. המאבק לא צלח "מה שהותיר אצלו תחושות קשות של כעס, תסכול, אובדן אמון ו"יצר לנקמה, שהשתלט עליו"". הוא חש שאינו מצליח להוכיח את צדקתו ואת העוול שנגרם לו.



קצינת המבחן ציינה כי –



"התחושות המתוארות, כמו גם ההתדרדרות הקשה במצבו הכלכלי והחשש כי יאבד את דירתו, כפי שקרה להוריו, היוו את הרקע לביצוע העבירות הנדונות".



לדברי קצינת המבחן –



"חיים מקבל אחריות על התנהגותו ומבטא צער על הדרך הבעייתית שבה בחר לנקוט על מנת "להתמודד" עם קשייו. הוא נוטה למזער ולצמצם, בחומרת מעשיו, תוך שהוא מדגיש כי "ציוד הלחימה" שנמצא ברשותו נותר אצלו מאירועי אוקטובר 2000 והוא לא עשה בהם שימוש כלשהו, עד לעבירה הנדונה. בדרך זו מנה חיים "להקל" מעל עצמו את המשמעות החמורה של מעשיו, גם כאשר היה סבור כי הציוד הנ"ל "בדרך סיבובית" יחזור למשטרה ובכך לא יגרום לנזק נוסף.



בהתייחסותו של חיים לחומרת מעשיו הנדונים, קשה שלא לראות את "העיוורון" האתי והמוסרי בחציית הגבולות שבהתנהגותו ובמקביל לכך הטשטוש והעמימות, אליהם היה חשוף במסגרת עבודתו. בהעדר כוחות "אני עליון" מפותחים דיים, בוצעו העבירות הנדונות שהביאו לקריסה וניפוץ של "החלום", אותו ניסה להגשים כאשר התגייס למשטרה ובהמשך הפר ופגע באבני היסוד של עבודתו.



במהלך השיחות הבינונו כי חיים משקיע היום את מאמציו הרגשיים בניסיון לשקם את הפרק הקשה בחייו באופן קונסטרוקטיבי עד כמה שניתן ולתכנן את עתידו התעסוקתי החדש, באופן שיסייע לו בהתמודדות עם המשך חייו. בני משפחתו הקרובים תומכים בו והוא שואב מכך חוסן נפשי, הוא לא ביטא בפנינו נזקקות לקשר טיפולי.



בבואנו להמליץ לעניין העונש ומבלי להתעלם מחומרת העבירה לאחר שחיים היה עצור תקופה ממושכת ובחודשים האחרונים נמצא בתנאי מעצר בית מלאים ולנוכח עסקת הטיעון שקיימת לגביו, נראה לנו במידה וכב' ביהמ"ש ימצא זאת לנכון, לשקול את האפשרות של הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות".



5. ראיות ההגנה לעניין העונש



א. מטעם ההגנה העידו שני עדים, היינו, הנאשם עצמו ומר אברהם אילוק.



ב. שנלחם בארגוני פשיעה ומשפחות פשע. לדבריו, לא פעם היה נתון לאיומים. עבריינים אף שרפו לו רכב והציתו את דלת ביתו.



הנאשם סיפר על כך שביום 27.5.07 נעצר על ידי מח"ש וכי היה נתון כ- 5.5 חודשים במעצר בתנאים של הפרדה ארצית, "תנאים קשים מאוד".



במהלך מעצרו מסר הנאשם לאנשי מח"ש מידע בדבר עבירות פליליות שבוצעו על ידי שוטרים מהמחוז הצפוני. הנאשם הסכים והתחייב, בכתב (ההסכם הוגש וסומן נ/2), לשתף פעולה עם מח"ש בהשגת ראיות הקשורות לכל העבירות ולהעיד בבית המשפט עדויות אמת בכל עת שיידרש לכך.



בתמורה להתחייבויותיו על פי ההסכם נ/2 הוסכם, על דעת פרליטות מחוז צפון, כי הפרקליטות תסכים לשחרורו של הנאשם מן המעצר עד תום ההליכים בו היה נתון בעת חתימת ההסכם, וכי תחת המעצר האמור יהיה במעצר בית מלא.



ואמנם, בהתאם למוסכם בנ/2, הנאשם שוחרר למעצר בית בו הוא נתון עד היום, מזה כ-6 חודשים.



הנאשם העיד שכיום הוא מצוי "במצב אבסורדי": הוא מאויים על ידי עבריינים שכנגדם נלחם במהלך שירותו במשטרה, וכיום הוא מאויים, לטענתו, "על ידי שוטרים".



זאת ואף זאת: הנאשם העיד כי לאחר מעצר "ארבעת השוטרים הנוקמים מנהריה", בעקבות המידע שנתן למח"ש, הקים שוטר לשעבר אתר באינטרנט תחת השם "שוטרים חשופים בניידת". לדבריו, באתר האמור הוא מושמצים הוא ורעייתו בלי סוף. כדי להמחיש את מידת ההשמצות ורמתן הוגשו לבית המשפט תדפיסים של פרסומים מאותו אתר (המוצג נ/3).



בקשר לעבירות נשוא כתב האישום המתוקן העיד הנאשם כי הוא מביע חרטה עמוקה על מעשיו. לדבריו, "אני חושב ששילמתי מחיר כבד ואני עוד אשלם מחיר כבד בעקבות המעשים שעשיתי". לדבריו, חרטתו באה לידי ביטוי לא רק בדברים שהוא אומר אלא גם במעשים שעשה. הנאשם עתר לכך שבית המשפט –



"(...) יאפשר לי לחזור לחיים רגילים, נורמטיביים ולשקם את משפחתי שהתפרקה לי במהלך כל התקופה הזאת. (...)".



הנאשם ביקש מבית המשפט להסתפק בתקופה שבה היה נתון במעצר ממש ובעובדה שהנאשם מצוי במעצר בית מזה כ-6 חודשים.



בחקירתו הנגדית על ידי בא כח המאשימה, עו"ד רז ולטר, אישר הנאשם כי ידע על מעשי ארבעת השוטרים שנעצרו בעקבות המידע שמסר, כ- 3-6 חודשים לאחר שהונחו המטענים שבהנחתם הם חשודים. כן אישר כי במהלך חקירותיו השונות במח"ש שמר על זכות השתיקה וכי חשף את המידע על השוטרים רק לאחר שהוחלט לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק הנוכחי.



ג. מר אברהם אילוק סיפר כי שירת בצה"ל כ-30 והשתחרר בדרגת סגן אלוף. הכרותו את הנאשם הינה דרך חותנו של הנאשם שהוא חברו הטוב. כאשר נוצר הצורך בפיקוח על הנאשם עם שחרורו למעצר בית, הסכים העד להיות אחד מן המפקחים. העד סיפר במהלך התקופה שהוא מלווה את הנאשם ומפקח עליו עמד על המצוקה הכלכלית הקשה, "הקטסטרופאלית", בביתו של הנאשם. זאת, בשל כך שהנאשם אינו עובד ורעייתו עובדת רק מדי פעם. לדבריו, בשל כך שהלוואת המשכנתא לא שולמה במשך שנה, ננקטו הליכי הוצאה לפועל ו"רצו להוציא אותו מהדירה לרחוב כי לא שילמו משכנתא שנה". העד הוסיף ואמר כי לפי התרשמותו ולפי התנהגותה של בתו הקטנה של הנאשם (כבת חמש שנים) היא "במצב לא טוב (...) וגם ביחסים בין בני הזוג לדעתי זה לפני פירוק. זהו".

ד. סניגורו של הנאשם הגיש לבית המשפט 13 תעודות הוקרה והערכה שניתנו לנאשם על ידי מפקדיו במשטרה במהלך שנות שירותו.



6. טענות המאשימה



א. בא כח המאשימה, עו"ד רז ולטר, טען כי הנאשם היה נתון במעצר ממש מיום 27.5.07 ועד ליום 11.11.07.



ב. עו"ד ולטר, טען כי השיקולים העיקריים שהביאו את המאשימה להגיע להסדר הטיעון היו:



החסכון בזמן השיפוטי ובזמנם של הצדדים בכך שלא יהיה צורך בשמיעת ראיות;



העובדה שהנאשם מסר מידע "על פרשה חמורה מאוד של שוטרים שהניחו מטעני חבלה לעבריינים". מדובר בפרשה שפורסמה בהרחבה. המידע שמסר הנאשם הביא, לאחר חקירה מאומצת, לפענוח הפרשה.



ג. בא כח המאשימה הדגיש בטענותיו כי הנאשם ביצע את העבירות שבהן הורשע בעודו משרת כשוטר במשטרת ישראל.



עו"ד ולטר טען שקשה מאוד למצוא בפסיקה מקרים דומים. זאת, משום שלא מדובר כאן רק בעבירות בנשק אלא גם בעבירות אחדות נוספות, כמפורט לעיל.



ד. עו"ד ולטר הדגיש כי הנאשם ידע על פרשת השוטרים שטמנו מטענים זמן רב לפני שחשף את הפרשה. "החשיפה באה רק לאחר שהוחלט על מעצרו עד תום ההליכים ולא מתוך רצון לחשוף עבירות חמורות שבוצעו על ידי שוטרים".



בא כח המאשימה טען שכל הנימוקים לקולא בעניינו של הנאשם כבר נלקחו בחשבון בעת עריכת הסדר הטיעון. לפיכך, טען, אין ליתן לנימוקים לקולא משקל נוסף בעת גזירת הדין.



בהתייחסו לתעודות ההוקרה טען התובע כי יש לייחס להן משקל מועט מאוד לאור חומרת העבירות שעבר הנאשם.



ה. בא כח המאשימה בקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של שנה ו-10 חודשים וכן מאסר על תנאי "שיהיה בו כדי להרתיע".



7. טענות ההגנה



א. סניגורו של הנאשם, עו"ד אבים יריב, טען שאין ספק כי המקרה שלפנינו הינו יוצא דופן, הן בנסיבות ביצוע העבירה המרכזית והן בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובמיוחד לאור העובדה שתרומתו של הנאשם לחשיפתם של אירועים חמורים ביותר הינה ייחודית.



ב. הסניגור הלין על כך שפרקליטות המחוז מבקשת להחמיר כל כך עם הנאשם תוך התעלמות מכל הנסיבות האישיות של הנאשם, עברו, רקעו ותרומתו הייחודית לחשיפתם של אירועים חמורים ביותר ותוך התמקדות בחומרת העבירות בלבד.



ג. הסניגור טען "שאין שום פרופורציה בין העבירות שביצע ועליהן נותן את הדין לעבירות שאותן חשף", עבירות שהיו יכולות לגרום למוות, בעוד שרימוני הגז בהם סחר הנאשם יכולים היו רק לצבור בעיניים.



ד. הסניגור טען כי חתימת מרשו על ההסכם נ/2 עם מח"ש, שנועדה להגן על הציבור, הובילה אותו לנידוי חברתי ולהתנתקות מוחלטת של כל הסובבים אותו למעט משפחתו הגרעינית. הפגיעה שנפגע הנאשם היא קשה ביותר. הוא ובני משפחתו זוכים לקיתונות של ביקורת, עלבונות והשפלות.



הסניגור טען כי "העונש החברתי הוא לפעמים חמור יותר מעונש של כלא, מעצר, עבודות שירות. זה עונש שמשליך עליך, על משפחתך וכל הסובבים אותך".



ה. הסניגור טען כי תקופת שהותו של הנאשם במעצר היתה קשה במיוחד, משום שהנאשם היה מבודד מכל יתר העצירים בשל היותו שוטר ולא זכה לתנאים שיש ליתר האסירים, ולא זכה להיות בחברת בני אדם.



ו. הסניגור טען כי הסתבכותו של הנאשם הביאה לחורבן שלו ושל משפחתו. הוא פוטר מהמשטרה ואיבד את מקום עבודתו שהיה עבורו חלום ילדות. נזקו של הנאשם "הוא אדיר שעולה הרבה מעבר לעונש המאסר שיקבל".



ז. הסניגור טען כי –



"(...) העבירה של הכשלת שוטר בעצם באה על רקע העובדה שנתפסו קלטות אינטימיות של הנאשם ואשתו, כך שהמניע היה להגן על כבודו וכבודה ולא מניע להכשיל את המעצר (...)".



ח. הסניגור טען כי בסופו של דבר מדובר בתיק יוצא דופן וכי גם התוצאה צריכה להיות יוצאת דופן: "גם אם במקרים רגילים בית המשפט לא היה מהסס לשלוח לתקופה יותר ארוכה, ידוע שכל תיק ונאשם הם בפני עצמם. (...). כל נאשם לפי נסיבותיו והענישה אינדיוידואלית. (...). מבקש שבית המשפט יסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר מותנה".



הסניגור הביע את בטחונו כי בתי המשפט לא ישובו לראות את הנאשם, וכי זו הייתה הסתבכות חד פעמית.



8. דיון



לאור מגוון העבירות שביצע הנאשם, כמותן וחומרתן, קשה להאמין כי מי שביצע אותן היה שוטר במשטרת ישראל!



מסכת העבירות שפורטה לעיל חמורה מאוד הן מבחינת אופי העבירות והן מבחינת ריבויין וגיוונן. ריבוי העבירות והקלות הרבה שבה היה הנאשם מוכן לבצען מצביעים על כך שהנאשם איבד את מעצוריו המוסריים.



החומרה המיוחדת הקיימת במקרה זה נובעת מן העובדה שהעבירות בוצעו בידי שוטר, היינו, בידי אדם הנמנה על ארגון שייעודו ומטרתו להגן על הציבור מפני עבריינים. והנה, מי שאמור להגן על הציבור חובר, הוא עצמו, לעבריינים ולעולמם כשהוא עושה, חושב ומתכנן מזימות כאחד העבריינים.



בעשותו את המעשים שבהם הודה שם עצמו הנאשם בשורה אחת עם העבריינים הנקלים ביותר, אלה הזוממים לגזול את כספם ורכושם של אנשים מבוגרים ביודעם כי בדרך כלל אנשים אלה הם חסרי אונים ועל שום כך הם מהווים "טרף קל".



ואם לא די בחומרת המזימה לפרוץ לדירתה של אשה מבוגרת כדי לגנוב את כספה, הנה הנאשם הוסיף חטא על פשע בכך שהבטיח לסוכן כי הוא יאזין לרשת הקשר המשטרתית ויזהיר את הפורץ, באמצעות הסוכן, אם ישמע הודעה על הפריצה. דומה שאין שיעור למידת החוצפה ולשפל אליהם התדרדר הנאשם!



זאת ואף זאת: במציאות חיינו הרי שהעברתו של נשק, כל נשק, לידיים לא מורשות הינו, כשלעצמו, עניין חמור מאין כמותו. זאת, מן הטעם הפשוט שמשעה שמועבר הנשק לידי מי שאינו מורשה להחזיקו כדין שוב אין אתה יכול לדעת מתי ואיזה שימוש רע וזדוני ייעשה בו. לפיכך שומה על בית המשפט להכביד ידו על מי שמבצע עבירות בנשק.



בנסיבות העניין, לאור חומרתן הרבה של העבירות שעבר הנאשם, הרי שהצגת תעודות ההוקרה (המוצג נ/1) פאתטית מאין כמוה! לו היה הנאשם, אכן, שוטר טוב ומצטיין כאמור בתעודות האמורות, לא היה מגיע אל ספסל הנאשם בגין עבירות כמפורט לעיל. לכן צודק התובע באומרו כי יש לייחס לתעודות האמורות משקל מועט.



כפי שציינתי בפתיח לגזר הדין, אלמלא הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים כי אז מן הדין היה לגזור על הנאשם שנים רבות של מאסר מאחורי סורג ובריח. ברם, בכוונתי לכבד את הסדר הטיעון ולא לחרוג ממנו בשל העובדה שבסופו של דבר סייע הנאשם לרשויות החוק לחשוף פרשה חמורה של עבירות שבהן שוטרים הטמינו, על פי החשד, מטענים אצל עבריינים.



חשוב לזכור כי הנאשם לא מסר את המידע אודות הפרשה הנ"ל בשל אזרחות טובה "ולמען יישאר מחננו טהור". הנאשם ראה למסור את המידע שבידיו רק לאחר שהוחלט לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בתיק הנוכחי ורק לאחר שהובטח לו כי יקבל טובת הנאה אם ישתף פעולה, ימסור מידע ויעשה פעולות חקירה שיהיה בהן כדי לסייע בפענוח הפרשה. ואמנם, בעקבות חתימת ההסכם נ/2 שוחרר הנאשם למעצר בית.



לא נעלמו מעיני נסיבותיה הקשות של משפחת הנאשם. ברם, הנאשם הביא את הדבר על עצמו כאשר עבר את העבירות שעבר. בנסיבות אלה, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.



נראה לי כי בעונש מאסר בפועל של שנה ו-10 חודשים בלבד, כפי שבקשה התביעה (על פי הסדר הטיעון), כבר נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, העובדה שאין לו הרשעות קודמות, העובדה שפוטר מעבודתו, העובדה שסייע למשטרה באופן משמעותי בחשיפת הפרשה הנ"ל והעובדה שהיה נתון במעצר ממש ובמעצר בית, כמפורט לעיל. אלמלא כן, כאמור, מן הראוי היה להטיל על הנאשם עונש חמור יותר.



9. אחרית דבר



אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דן את הנאשם כדלקמן:



אני מטיל על הנאשם 3 (שלוש) שנות מאסר ואולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור, בתוך 3 שנים, עבירה מן העבירות עליהן הורשע בתיק הנוכחי, ויורשע עליה.



אני דן את הנאשם למאסר בפועל לתקופה של 22 (עשרים ושניים) חודשים. מתקופת מאסר זו יש לנכות את הימים בהם היה הנאשם נתון במעצר, היינו, מיום 27.5.07 ועד ליום 11.11.07.



זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.



פיסקה 9 של גזר דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות ב"כ המאשימה עו"ד רז ולטר, הנאשם בעצמו וסניגורו עו"ד אבים יריב והעתק מודפס של גזר הדין נמסר לצדדים.



ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ח (27 באפריל 2008) במעמד הצדדים.



עודד גרשון, שופט


עו"ד יריב:

אבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר למשך 45 יום לצורך הגשת ערעור לבית המשפט העליון. הנאשם התייצב לכל הדיונים, לאור העונש שנגזר עליו, אני חושב שנכון יהיה לעכב את ביצוע העונש כדי לאפשר לו לממש את זכות הערעור.





ב"כ המשיבה:

מתנגד לעיכוב ביצוע. אני חושב שלפי העקרונות שנקבעו בפסיקה מקום שהערעור הוא רק על העונש, השיקולים לעיכוב ביצוע תקפים במיוחד שמדובר בתקופת מאסר ארוכה. התקופה שהוטלה כעת, והאפשרות שבית המשפט העליון יתערב בעונש שהוטל עד כדי כך שאם לא ינתן עיכוב ביצע הוא ירצה חלק ניכר מן העונש, האפשרות הזו קלושה ולפי העקורנות שנקבעו בפסיקה אין לכך מקום. אין לי התנגדות לעיכוב של מס' ימים לצורך התארגנות.





הסניגור:

אני מבקש 45 יום לחילופין אבקש מס' ימים קטן יותר לצורך התארגנות.



החלטה


כפי שעולה מן האמור בגזר הדין, מדובר בגזר דין בעניינו של שוטר שסרח שהעונש שהיה מגיע לו, אלמלא הסדר הטיעון, היה גדול עשרת מונים מכפי שנגזר בפועל.



בנסיבות אלה, אינני רואה כל הצדקה לעיכוב הביצוע בכלל מאחר והעונש נגזר בסופו של דבר במסגרת של הסדר טיעון והיה על הנאשם לדעת כי יש אפשרות סבירה שילך למאסר עוד הבוקר.



הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.



ניתנה היום כ"ב בניסן, תשס"ח (27 באפריל 2008) במעמד הצדדים.





עודד גרשון, שופט


הסניגור:

אבקש מבית המשפט לעכב את ביצוע ההחלטה הנוכחית כדי לערער עליה. הנאשם התייצב לכל הדיונים ולא הפר את תנאי השיחרור גם לאור הסכמת חברי לעיכוב ביצוע קצר. סיכויי הערעור על ההחלטה הנוכחית של בית המשפט גבוהים ביותר, לכן אבקש עיכוב ביצוע ההחלטה



החלטה
הבקשה נדחית.

ניתנה היום כ"ב בניסן, תשס"ח (27 באפריל 2008) במעמד הצדדים.



עודד גרשון, שופט


סוזי א.


--------------------------------------------------------------------------------