לכל קוראי וכותבי עכונט שלום,
אני קוראת בפורום הזה בעיקר מידי יום ועקבתי אחר הנושא בשירשור זה.
לא רציתי להגיב ולומר את דבריי, אמרתי אותם לעצמי והסתפקתי בזה.
הסתפקתי בזה עד עכשיו, אך כעת אני רוצה לשתף צד נוסף, נקודת מבט נוספת.
מפריע לי מאוד אמירות כמו: "מיעוט קיצוני", "אין סכנה בהפיכת פח והורדת דגל" וכד'
כמו כן, מפריעה לי יותר הסלחנות שבאה בעקבות הידיעה כי מדובר בילדים/נערים. הילדים האלה יגדלו להיות מבוגרים, דרך אגב....
וכעת לצד נוסף.
בעכו, כידוע ולא צריך לשכנע אף, הקיצוניות הרימה ראש, כפי שאחד הכותבים תיאר באופן מדוייק. זה בא לידי ביטוי בתקיפת הרב, באלימות המופנית כלפי חלשים מהם. זה בא לידי ביטוי בכך שילד יהודי עובר ליד קבוצת ילדים ערבים וחוטף בעיטה, ילד שעובר ליד קבוצת ערבים חוטף יריקה, ילד שעובר ליד נערים ערבים ונדרש לנשק את ידו של הערבי- ומשסירב חוטף סטירה. בנוסף, זריקת אבנים לתוך בית ספר בזמן הפסקה. הצקות. חלק מהדברים המתוארים חזרו על עצמם הרבה פעמים.
כמו כן, העובדה שצריך להציב אנשי ביטחון בסביבת בית ספר בבוקר ובצהרים אומרת הכל על המצב בעיר.
וזה קומץ מהדברים שאני נתקלתי בהם אישית וקומץ מהסיפורים ששמעתי ממקור ראשון.
וזה בלי לחשוף בפניכם את שרשראות המכתבים ממני לעירייה ולהיפך.
אני רוצה להבהיר: הילדים והנערים האלו, גדלים בבתים בעכו, מקבלים חינוך בבתי ספר בעכו. אז הקומץ הקיצוני הזה בשנים הקרובות יהפוך להיות רוב קיצוני (מישהו דיבר על חינוך?). יש סיכוי גדול מאוד שהם סופגים שטיפות מוח מערוצי הטלויזה שההורים שלהם צופים בהם, מהמסגדים שהאבות שלהם מתפללים בהם. הם, כנראה, יונקים שנאה- אין לי הסבר אחר כלפיי התנהגותם ליהודים שסופגים אותה. הם לא מפנים התנהגות כזאת לאחיהם- רק ליהודים.
עכשיו נסתכל על זה מהצד של הילדים שלנו.
אנחנו מנסים ללמד אותם שלא כולם אותו דבר. יש גם בני אדם טובים והם ערבים. אבל, במציאות הם פוגשים רק ערבים שמציקים להם, מכים אותם ומבקשים להשפיל אותם. מה לדעתכם הילדים האלו מרגישים כלפיי הערבים שאותם הם פוגשים? אפשר לנחש שלא אהבה גדולה....והנה, גם אצלנו גדל דור עם שנאה כלפיי שכניו...
לצערי, אין לי פתרון לבעיה שנוצרה ונוצרה בעיה, אי אפשר להמשיך להתעלם. מה גם, שהבעיה תגדל ותתעצם ככל שהתגובות (או החוסר תגובות) ימשיכו להיות כפי שהן. אי אפשר להמשיך ולהסתכל על המקרים הללו בעיניים סלחניות. הסלחנות הזאת כנראה מבלבלת את "המיעוט הקיצוני" הזה והוא מפרש זאת ככניעה, כהשלמה עם המציאות שהם רוצים לכפות עלינו. אז אין לי פתרון אבל אולי יש לי רעיון. צריך שינוי בתודעה אצלנו. צריך להפסיק להתנצל על קיומנו- כי לפי חלק מהדברים שאני קוראת ושומעת, זה ממש נראה ומרגיש כך. צריך להוריד לרגע את המשקפיים הורודים ולהסתכל על המציאות כפי שהיא באמת. צריך להבין שכמו שלהם אין מה להפסיד, גם לנו אין מה להפסיד. גם לנו אין לאן ללכת בדיוק כמוהם. המקום שלנו בדיוק כמו שהם מרגישים שהמקום שלהם. משם אולי חכמים ממני יוכלו למצוא פתרונות טובים יותר.
כעת לגילוי נאות:
אני גרה בשכנות קרובה עם ערבים. אנחנו ביחסים טובים מאוד עם חלקם וטובים עם אחרים. עם חלק אחר- אין יחסים. אנחנו מכבדים אותם והם מכבדים אותנו. שואלים לשלומם והם שואלים לשלומנו. אפילו עוזרים אחד לשני. אבל לצערי, הם המיעוט האמיתי ולא ה"מיעוט הקיצוני" שחלקכם מדברים עליו. אני רואה מהשטח מהחוויות שלי האישיות וכמוני אני בטוחה שיש עוד הרבה, ניתן לראות זן מתון של ערבים שהולך ונעלם. ניתן לראות שנאה שמחלחלת כמעט ללב כל אדם יהודי וערבי כאחד.
אין לי שום דבר נגד אף אדם באשר הוא. אני רוצה לחיות בשקט ובביטחון בביתי.
אני לא מתנצלת על היותי חיה בעכו בביתי! אני מבקשת שכל מי שידו בדבר ייצא לזמן מה מכל תחפושת שתפר לעצמו ושיפסיק לנסות להלך בין הטיפות, לפחד לפגוע באדם כזה או אחר, במגזר כזה או אחר ולטפל נקודתית בבעיות שנוצרו. רק ממקום כזה ניתן יהיה לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר שיטיבו עם כולם. מתוך שלמות מחשבתית, ההחלטות הנכונות יופיעו לנגד עיניי מקבלי ההחלטות.
תודה על ההקשבה
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
