מחול שנולד בברלין, והתגבש בעכו


צמד הרקדנים-כוריאוגרפים מתן זמיר וניקולה מאשה התארחו בעכו, שהעניקה השראה לעבודתם החדשה שתועלה השבוע בנמל יפו. בראיון מספרים שני האמנים הברלינאים מדוע עזבו את להקתה של הכוריאוגרפית סשה וולץ והחלו לשתף פעולה לא רק בחיים אלא גם ביצירה


אף שבקרוב יציינו עשר שנים של היכרות אישית ומקצועית, מתוכן שש שנים של עבודה צמודה כרקדנים וככוריאוגרפים שותפים, יש שוני רב בין מתן זמיר הישראלי ובין ניקולה מאשה האיטלקי. "אני הרבה יותר ססגוני וגלוי ומתן יותר סגור", מאבחן מאשה. "אני מדבר הרבה יותר ומספק הרבה מידע. לעומת זאת, מתן אינו מדבר הרבה אלא מעבד בפנים, אך כשהוא מדבר הוא מאוד חד וייחודי".

אמנם משכן הקבע של השניים, חברי צמד המחול "מתניקולה", נמצא בברלין, אבל בחודשיים האחרונים הם שהו בעכו ועמלו על יצירתם החדשה "What On Earth" המופקת במסגרת "החממה", מעבדת המחול של המרכז לתיאטרון בעיר העתיקה. לאחר שקיבלו פניות מכ-60 מרקדנים ועשו להם אודישנים, החלו זמיר ומאשה לעבוד במרץ עם החמישייה הנבחרת הכוללת את מיכל אגסי, לילך לבנה, אנדראס מרק, גל נאור ויסמין פרבר. התוצאה הסופית תוצג בבכורה

זמיר, בן 33, גדל בקיבוץ ראש הנקרה. לאחר שלמד בבית הספר למחול בקיבוץ געתון ובבת דור, הצטרף ב-1996 לאנסמבל בת שבע למשך שנתיים ולאחר מכן רקד גם בהפקות של הלהקה עצמה. באותה עת החל את שיתוף הפעולה שלו עם יסמין גודר (שנמשך עד היום וצפוי לדבריו להימשך גם בעתיד), ובהמשך רקד בין היתר אצל ענבל פינטו ואבשלום פולק.

מחוץ לבועה

השינוי הגדול בדרכו המקצועית של זמיר חל ב-2001, לאחר שצפה במופע "Korper" שהעלתה הכוריאוגרפית הגרמנייה הנודעת סשה וולץ במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב.

"זו היתה עבודה מדהימה", הוא אומר, "והרגשתי שאני רוצה להיות חלק מזה". הוא נסע לברלין וביקש לעשות אודישן ללהקתה של וולץ, Guests" & "Sasha Waltz. אך באותה עת היא לא נהגה לערוך אודישנים, אלא הזמינה באופן יזום רקדנים שהכירה להצטרף לפרויקטים שלה. עם זאת, הוא קיבל היתר מיוחד לצפות בחזרות של רקדני הלהקה, שהיו בתהליכי העבודה על יצירה ששמה "noBody". באופן חריג, איפשרה לו וולץ להתחיל ללמוד את החומרים ובתום אותו שבוע אף הציעה לו להשתתף במופע. "חזרתי לארץ לשבוע אחד", הוא מספר, "ארזתי את כל החיים שלי, נסעתי לברלין ומאז לא חזרתי".

מדוע רצית לעזוב את הארץ?

"הרגשתי שזה הצעד הבא שלי כרקדן, הייתי צריך לצאת מהסצינה שאני מכיר. לא הרגשתי תקוע והיתה לי תקופה מדהימה של התפתחות כאן עד שעזבתי. לא הרגשתי שהגעתי לגבולות שלי כאן, אלא שאני זקוק ליותר השראה ממקורות שונים ותרבויות שונות".

בלהקה הברלינאית, שאליה הצטרף כרקדן אורח, הכיר זמיר את מי שהיה לשותפו. מאשה, כיום בן 35, נולד וגדל בטורינו. מאז שהיה בן חמש למד מחול במסגרות שונות ובהמשך עבד עם כמה כוריאוגרפים ובהם מאסימו לאנטי. ב-1996 עבר לברלין והצטרף ללהקה של וולץ למשך שמונה שנים, שבהן רקד והיה מעורב ביצירת 14 עבודות. באותה תקופה גם שיתף פעולה עם מגוון אמני מחול ובהם אמיו גרקו, בנואה לשמברה וקונסטנסה מקראס.

מה הוביל אותם לכונן את השותפות האמנותית? "היה עניין משותף אחד בשני ובאותו זמן גם היינו בני זוג", מגלה מאשה. "בנוסף, גם מתן וגם אני עבדנו במשך שנים רבות בשביל אנשים אחרים, והיה רצון להתחיל ליצור עבודות משלנו. איכשהו זה קרה במקביל להיכרותנו. בנוסף, בשנינו יש רוח מאוד שיתופית. לא הרגשתי שאני רוצה ליצור לבדי, רציתי לאחד כוחות ואידיאולוגיה עם מישהו שהרגשתי מאוד קרוב אליו".

לכך היתוסף גם השינוי בכיוונים האמנותיים של וולץ, שהחלה ביצירת עבודות בקנה מידה גדול יחסית כמו אופרות, שלא היו "כוס התה" של השניים, לדבריהם. הם החליטו להיפרד מלהקתה ופנו לתהליכי יצירה עצמאיים. בתחילה הם שיתפו פעולה עם אמנית הווידיאו שרון פז ויצרו כוריאוגרפיה לפרויקט שלה שכלל מיצג והקרנת וידיאו.

לאור ההצלחה ייסדו ב-2005 באופן רשמי את "מתניקולה". באותה שנה שילבו כוחות עם יסמין גודר ויצרו את "Under", שהועלה בברלין וברחבי אירופה וגרף את פרס קורט יוס. ב2006- יצרו את "Versus", סדרת מופעי אימפרוביזציה שבה שיתפו פעולה עם אמנים מתחומים שונים. ב-2007 העלו את "Ladies First", עבודה לשישה רקדנים שהוצגה בין היתר בפסטיבל הברלינאי הנחשב "מחול באוגוסט". לפני שהחלו לעבוד בישראל על היצירה הנוכחית יצרו עבודה נוספת, "Piece of Me", דואט לערב שלם בביצועם שיועלה בברלין בפברואר הקרוב.

הם מספרים כי במשך תקופה ארוכה חשבו לבוא לישראל וליצור כאן, אך המתינו להזדמנות המתאימה. לאחר שהעלו בארץ את "Under" ב-2009, קיבלו את ההצעה מ"החממה" בעכו. "תמיד ידענו שאם נעשה כאן עבודה, זה לא יהיה בתל אביב", אומר זמיר ומבהיר: "זה לא יהיה בתוך בועה, זה יהיה במקום שנותן לנו כלים להיות בתוך הסיטואציה. והרגשנו שזה היה הרגע הנכון והחוויה שחיפשנו".

מאשה מוסיף: "מבחינת הבסיס למחקר של העבודה, הכוונה היתה להתחיל מהמקום, לספוג את האווירה ואת הסביבה. די מהר הבנו שעכו היא מיקרוקוסמוס של ישראל ואז התייחסנו לישראל כמיקרוקוסמוס של העולם. המטרה היתה לספוג אינפורמציה ואסתטיקה מקומיות ולהעלותן לקנה מידה גדול יותר, גלובלי ואוניברסלי".

השניים מציינים כי לא רצו לגשת ליצירה מזווית פוליטית ולצאת בהצהרה אידיאולוגית על המצב באזור. זמיר מסביר כי המטרה היתה להציע נקודות מבט שונות שאינן מספקות תשובות או הצעות לפתרון: "אפשר לומר שהרעיון הכללי הוא 'איך לקחת את החרא שלך או את הזבל שלך ולהפוך אותו ליפה'. עבדנו הרבה עם הרעיונות האלה. אנחנו אוהבים יופי ובאופן כללי אני חושב שאתה יכול ליישם אותו בכל סיטואציה, בין אנשים ובין מדינות".


מאת אלעד סמורזיק
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1202359.html