דעה אישית ג'וש שגיא

פסטיבל עכו השנה היה מרומם נפש,המעבר של מופעי החוצות לטיילת היה מוצלח ביותר וקרב אוכלסיה עכואית שהתרחקה מהפסטיבל בשנים האחרונות.

ההצגות בתחרות היו לעילא ולעילא והבחירה הנבונה בסמדר יערון ומוני יוסף החזירה "עטרה ליושנה" הפסטיבל חזר להיות אקטואלי,בועט ורלוונטי.

בטקס הסיום היה קטע שבו המחזאי אלדר גלאור שהצגתו "מילות מפתח" זכתה בפרס ראש העיר בצוותא עם ההצגה "סמטאות לוחשות", קרא מכתב שנשלח לטענתו היה צופה בהצגה מכתב שבו נאמר בין היתר"אינני מאמין יותר בציונות ואינני רוצה להיות יותר חלק מהמדינה הפאשסטית הזאת".

זאת דעה לגיטימית למי שמאמין בה,אך מקומה לעניות דעתי לא בזמן שאתה מקבל פרס על ההצגה.

אם אתה מקריא את המכתב ולא מאמין במדינה הזאת אז אולי במטוטא ממך תחזיר את פרס הזכיה ואת כל הכסף שקיבלת על ההצגה לאלתר.

לגבי ההצגה גופא זאת בעיני הצגה מצויינת עם משחק נפלא ובימוי מבריק,אני אף תמכתי בה בחלוקת הפרסים,מה שנאמר בהצגה מייצג את הכותב והוא המקום להביע את הדעה על המצב,על היקום או על כל דבר אחר שעולה למחזאי בראש.המקום להבעת הדעה הוא ביצירה עצמה ולא בזמן קבלת הפרס דבר המעכיר את האווירה ולא הוגן לנותני הפרס.

אני חושב שניצול במה של קבלת פרס ותשורה מהמדינה כבר הפכה להיות לא "סקסית" ,אם פעם אנשים היו זוכים להערכה על הבעת דעה אמיצה ,האינפלציה של השימוש בזה גורמת לקהל להתרעם נגד אפילו אם הוא מסכים לדעה.
לסיכום חופש הדעה וחופש הביטוי חשובים מאין כמותם השימוש בהם צריך להיות מושכל וכשעוברים את גבול הטעם הטוב זה מעורר רגשות מעורבים שפוגעים באנשים שנתנו את הבמה לחופש האומנותי בפסטיבל השנה.