להלן מכתב/ מייל שהגיע אלי מחייל נחל- אופיר
ששרת בעכו בשנה שעברה והתנדב באחת מהמועדוניות:

אני זוכר את הפעם הראשונה שהגעתי למועדון - הופתעתי לגלות את האווירה שוקקת החיים שבמקום.
הדבר יצר אצלי תחושה שאולי פה באמת אצליח להגשים את שאיפותיי הצנועות. לנגד עיני ראיתי בני נוער
הנחושים ללמוד ולהתקדם, ולשם כך באים הם למקום על מנת שיוכלו להיעזר באחרים כדי לשפר את
הישגיהם הלימודיים. הבנתי שפה באמת ישנם ילדים המודעים לצורך שלהם בעזרה חיצונית, והנה יש
ביכולתי לתת להם מענה לצורכיהם. התחלתי לפקוד את המקום בערך פעם בשבוע בהתאם ליכולתי ואט אט
ראיתי שהתלמידים במקום באמת זקוקים לעזרתי. החלטתי שאשקיע את מרב כוחותיי ואנסה להקנות
לבני הנוער כישורים לימודיים ולעורר בהם סקרנות בריאה ללמוד ולדעת, שכפי שנוכחתי לדעת
אין הם סופגים בבית ספרם. עובדה מצערת זאת אמנם גרמה לי להרגיש ייאוש מסוים – האם באמת
אני תורם להתפתחותם האישית או שמא מאמצינו המשותפים נועדו לכישלון. אולם היו אלו הילדים שעזרו לי
להשתחרר מראייתי הפסימית. כוח הרצון שהפגינו ללמוד ולדעת אפשרו לנו במאמצים משותפים
לשאוף להרחיב את תחומי ידיעתם ולהקנות להם כלים לימודיים שישמשו אותם בעתיד. ליוויתי את
הילדים במהלך כל שנת הלימודים ושמחתי לדעת שחלקם עברו את בחינות הבגרות בהצלחה.