אין ספק שהיאוש הוא גדול. יאוש של השלמה עם הירידה לליגה השניה.
כשהיינו במקום העשירי עם מרחק יחסי בטוח מהקו האדום ראינו כולנו את הנולד.
ראינו איך הקבוצה משחקת וראינו איך הקבוצות האחרות הולכות ומשתפרות.
באותו הזמן הודה הדרי שיש בעיה אך קבוצות רבות היו מתחלפות איתנו...
היום אפילו קבוצת צמרת בליגה השניה לא תתחלף איתנו כי לקבצה כזו לפחות יש סיכוי לשחק בליגת העל בשנה הבאה.
הצרה היא לא רק שעכו הולכת ונעשית גרועה אלא ששאר הקבוצות בתחתית מצאות מידי פעם במומנטום חיובי ובתוך כך מנצחות אחת את השניה אך כתוצאה מכך גם צוברות נקודות שמרחיקות אותן מעוכו.
אז לכאורה המצב הוא פשוט. אם גם עכו תתפוס איזה מומנטום כזה אולי נצליח גם אנחנו לברוח קצת אבל אף אחד מאיתנו כבר לא יכול לדמיין כזה מצב.
זה היאוש הגדול שלנו.
ובכל זאת יש לנו שישה משחקים עד לפליאוף. 3 משחקים קרובים ,עם קבוצות מרכז טבלה (טוב שבאר שבע נצחה היום), שני משחקים עם חיפה ורמת גן ומשחק אחרון עם הפועל ת"א המיואשת.
אולי, רק אולי יש איזה סיכוי קטן שיקרה משהו.......
ואז אתה קורא שהשחקנים עצמם מיואשים אז אני אמר ששחקן מיואש צריך לבקש לא לעלות על המגרש אחרת באמת באמת אין שום סיכוי.
אין ספק שגם אני רואה כבר את הקבוצה בליגה השניה אך כמו תמיד מוכן לאכול את הכובע. לאכול? לבלוע בלי ללעוס...
אז מי יודע. אולי....
שיהיה שבוע טוב עם הרבה תקוה.