"צפירמיהו" בפסטיבל לתיאטרון אחר, עכו 2011

אחד הדברים שאני אוהב בעבודה בפסטיבל לתיאטרון אחר היא ההזדמנות להתוודע
בכל שנה לקבוצת שחקנים אחרת, צר לי שלא יוצא לי להכיר את כולם, אבל כולי תקווה
שהם ישובו לעכו בכלל ולפסטיבל בפרט, יותר מפעם אחת, כך שיהיו לנו עוד הזדמנות
להכיר. השנה אני מנהל את אולם דיוואן בו מועלת ההצגה "צפירמיהו". עוד טרם
הספקתי לצפות בהצגה בעצמי שמעתי שהיא לא קלה לקהל, ואני מתוך היכרותי את
עולם הבמה, ואני מוכרח להודות שרק כשוחר תרבות, אמרתי שלדעתי הקהל לא חייב
לצחוק מהצגה בכדי לחוות אותה, מותרת לו כמובן גם כל צורת הבעה אחרת ולצוות
ההצגה הזכרתי את חנוך לוין ז"ל שהיום אחרי לכתו הוא זוכה לחיבוק גדול לא רק בארץ
אלא בעולם כולו, הוא במידה רבה השייקספיר של ימינו, ומי זוכר שבתחילת דרכו בהצגה
כמו "מלכת האמבטיה" עצרו את ההצגה באמצע והיו תרעומת גדולה סביב העשיה שלו.

אני מבקש לחזור להצגה "צפירמיהו" שלוקחת חלק בתחרות ההצגות השנה, ושמחתי
לדעת שהיא באה מ-תיאטרון הנגב, לא רק בשל המרחק המוכיח, כי בתקופת
הפסטיבל כולם עולים ומבקרים בעכו, אלא מי שמכיר את התיאטרון הזה ידוע כתיאטרון
איכותי וחצוף.

צוות ההצגה מורכב מחברות וחברים בעלי אישיות שכייף לדעת שהם איתנו, בפסטיבל.
נתחיל ב-נטלי כהן וקסברג מ-"תיאטרון הסמטה" שכתבה את ההצגה הגאונית
הזאת (כתבה גם את "משורה משחרר רק המוות", שהועלה בפסטיבל שנה שעברה)
ו-איסי ממנוב שביים אותה. ההצגה נמצאת בידיים טובות, בידי מי שהוא לא אחר
מאשר מנהל תיאטרון הנגב, שבין שחקניו היה השחקן הותיק והאהוב, שמוליק שילה ז"ל
שרק לפני שבועיים הלך לעולמו.

ההצגה הזאת מוכיחה כי תיאטרון טוב מספיק שיהיה עם תפאורה מינימלית ובלי טכניקות
במה עשירות שבאות על-פי רוב לכסות על הכישרונות שעל הבמה. לא ברור מה
ג'וש שגיא, יליד עכו ששיחק עד היום באין ספור בימות התיאטרון הממסדי,
ביניהם "החייל האמיץ שוויק", "הילד חולם" (אגב, חנוך לוין שהזכרתי בתחילת דבריי)
וכן כמורה למשחק ובמאי בעל תואר ראשון במשחק זקוק לבימה במסגרת פסטיבל תיאטרון
פרינג', אבל זה כמובן יאמר רק לזכותו.

לצד ג'וש משחקת בהצגה מיטל ילינק, בוגרת בבית הספר למשחק ואומנויות הבמה
בנגב, היא סיימה את לימודי המשחק שלה ב-2008, כך שהיא יחסית דיי חדשה בתחום,
אבל אני מאמין שעוד נשמע עליה רבות וטובות. אחרונה וחביבה במיוחד היא מיכל גיל
שמגלמת את גיבור ההצגה "צפירמיהו", היא בוגרת "תיאטרון החדר" של אמיר אוריין,
רקדנית שבשל גובהה נכתב עליה בעבר, באחת מכתבות עיתון מעריב: ש"הגובה לא קובע"
ובאמת בלי להמעיט בכישרונו של אף אחד מהלוקחים חלק בהצגה, לפי ראות עיניי היא
משחקת את התפקיד הכי קשה בהצגה, ומתעלה על עצמה.

בקיצור קהל נכבד, בואו ותראו את העבודה הנפלאה שהם עושים ביחד. כדאי ואף מומלץ.
למעט העובדה שיש בהצגה קטעי עירום הייתי אומר שאת ההצגה הזאת מוכרח לראות
כל מי שהוא בעל זכות בחירה, כי ההצגה מגוללת דרך קומדיה שחורה וגרוטסקית את
מציאות ימינו, ואומר מעין תמצית סיפורו של העם היהודי שזכה לשוב לאדמת אבותיו, אך
יחד עם זאת נאלץ לחיות את חייו לצד עם אחר, והמסר אם הוא ישנו, אתם מוזמנים לבוא
לראות את ההצגה ולהסיק את המסקנה שלה בעצמכם.

נכתב ע"י אהוד בן-פורת