בפני הרכב השופטים: סגן הנשיא, השופט א' שיף (אב"ד)
השופטת ח' הורוביץ
השופטת צ' קינן


בעניין: מדינת ישראל

המאשימה

נגד

יעקב עזרייב (עציר)
הנאשם

גזר דין

א. תמצית הכרעת הדין

בהמשך להודיית הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, הרשענו אותו בעבירות המיוחסות לו, דהיינו בעבירות הבאות:

1. חבלה חמורה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" (2 עבירות).
2. תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

מכתב האישום המתוקן ומהודיית הנאשם עולה כדלקמן:

1. באמצע חודש אוגוסט 2008 או בסמוך לכך, בעכו, ביצע הנאשם עבודת תיקון מזגן בדירה שהושכרה לאימו של שאול יעקובוב (להלן: "מתלונן 1").
2. בין הנאשם למתלונן 1 התגלע סכסוך על רקע תשלום עלות תיקון המזגן.
3. בתאריך 31.8.08 או בסמוך לכך, התקשר הנאשם מספר פעמים למתלונן 1 על מנת לקבוע עימו פגישה ולבסוף קבעו להיפגש ליד ביתו של אביו, יפתח יעקובוב (להלן: "מתלונן 2").
4. הנאשם הגיע עם רכבו, בסמוך לבית האב, כאשר עימו אדם נוסף, אשר זהותו אינה ידועה למאשימה. מתלונן 1 עלה לרכבו של הנאשם והם נסעו מהמקום. הנאשם נסע אל תוך פרדס, שם עצר את הרכב והחל להכות את מתלונן 1, בעזרת אלה שהייתה ברשותו וכן ניסה לחנוק את מתלונן 1, תוך שהוא גורם לו חבלות של ממש בצוואר וברגל. מתלונן 1 הצליח להשתחרר מאחיזתו של הנאשם וברח מהרכב.
5. בתאריך 10.9.08 בשעות הבוקר, שוחחו מתלונן 2 והנאשם בטלפון וקבעו להיפגש בחניה הסמוכה לבית אבות ברחוב אבן שושן בעכו (להלן: "החניה").
6. בסמוך לשעה 10:30 הגיעו מתלוננים 1 ו-2 ברכב מסוג פיאט (להלן: "הפיאט") לחניה, כאשר מתלונן 1 נוהג ברכב ומתלונן 2 יושב לצידו. בחניה עמד רכבו של הנאשם ללא איש בתוכו. מתלונן 1 עצר את הפיאט בחניה ואז יצא הנאשם ממקום מחבואו. בין מתלונן 2 לנאשם התפתח מאבק, שבסופו ירה הנאשם במתלונן פעמיים, באמצעות אקדח שהיה ברשותו. קליע אחד נכנס לחזהו של מתלונן 2 מצד שמאל בין הצלעות 5 ו-6, גרם לשבר בצלע 5, חדר לחלל הבטן וגרם לקרע בלבלב, קרע בכבד משמאל ופגיעה בווריד הטחול. קליע שני פגע בכף ידו של מתלונן 2.
7. בהמשך למתואר בסעיף 6 לעיל, יצא מתלונן 1 מהפיאט כשהוא אוחז באלה ורץ לכיוון הנאשם. הנאשם ירה לפחות 4 קליעים לעברו של מתלונן 1, וכתוצאה מכך 3 קליעים פגעו בחזהו של מתלונן 1 מצד ימין וגרמו למתלונן לקונטוזיה קטנה באונה אמצעית של ריאה ימנית, שבר מרוסק של הסקפולה עם רסיסים ברקמות הרכות ושבר של צלע 4 מימין וכן פצע ירי בירך ימנית עליונה.
8. מתלוננים 1 ו-2 השיגו אתהנאשם והכו אותו באמצעות אלות. לאחר מכן ברח הנאשם מהמקום ברכבו.

ב. הסדר הטיעון

על פי כתב האישום המקורי יוחסו לנאשם עבירות של ניסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין ועבירה של תקיפה חבלנית – עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

תחילה כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום ונקבעו מועדים לשמיעת הוכחות. מתלונן 1 העיד ראשון ולאחריו זומן מתלונן 2 למסור עדות. כבר בפתח עדותו ביקש מתלונן 2 להימנע מעדות ובהמשך הביע את רצונו לסיים את הפרשה ללא שמיעת עדותו. בעקבות דבריו אלה ביקשו הצדדים להפסיק את העדות על מנת שתשקל האפשרות להגיע להסדר טיעון. ההידברות הניבה הסדר טיעון, במסגרתו הומר האישום בנסיון לרצח לאישום בעבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. יתר חלקי כתב האישום נותרו בעינם, למעט תיקון מינורי בסעיף 6 לעובדות כתב האישום. הנאשם ביקש לחזור בו מכפירתו ולהודות בעובדות כתב האישום המתוקן. לגבי העונש לא היו הסכמות ונקבע כי הטיעון לעונש יהיה חופשי. כאמור הנאשם הודה והורשע במיוחד לו בכתב האישום המתוקן (מסומן א').



ג. ראיות וטיעונים לעונש

מגליון ההרשעות הקודמות של הנאשם (ת/ע/1) עולה, כי לנאשם הרשעה אחת משנת 2003, הכוללת 3 עבירות של החזקת סם, אחת החזקה לצריכה עצמית ושתיים שלא לצריכה עצמית, עבירה של החזקת נשק שלא כדין ועבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב. בגין כל אלה נדון הנאשם לקנס ולחמישה חודשי מאסר על תנאי.

מטעם הנאשם העידו 3 עדים: נחמיה מיכאל, חבר מועצת העיר עכו מטעם הקהילה הקווקזית ויו"ר ארגון קהילתי של קהילה זו. לדבריו, יש לו הכרות עמוקה עם שתי המשפחות, שתיהן משפחות מכובדות. לעדותו, האירוע החמור זעזע את הקהילה כולה ומאז נעשו ניסיונות להרגיע את הרוחות ולהשלים בין המשפחות. הניסיון צלח וכיום אין עוד סכנה להמשך אלימות בין המשפחות.

שאול יעקובוב, מתלונן 1 העיד כי "הכל נסלח ונשכח". נערכה סולחה בין המשפחות והשלום שורר ביניהם. המתלונן ביקש להקל בעונשו של הנאשם.

יפתח יעקובוב, מתלונן 2, אמר אף הוא כי נערכה סולחה וכי "אנחנו הולכים להיות שוב אותה משפחתה. אני מבקש לא להחמיר בעונשו של הנאשם כי אנו מבקשים לשקם את אח שלנו (הנאשם) שיצא לחיים חדשים".
עוד ציין כי הוא ובנו מוותרים על פסיקת פיצויים לטובתם.

ב"כ המאשימה: טענה כי העבירות בהן הורשע הנאשם הן חמורות, שכן סכסוך, שתחילתו בחוב כספי פעוט, הפך לסכסוך אלים שהסתיים בפגיעות חמורות לשני המתלוננים, כמפורט בסעיפים 6 ו-7 שבכתב האישום וכמתועד במוצגים ת/57, ת/58, ת/62-ת/71, פגיעות שאך בנס לא הביאו לתוצאה חמורה בהרבה.

אליבא דהתביעה, נסיבות המקרה מחייבות החמרה בעונשו של הנאשם, בהתחשב בחומרת הפגיעות, בעובדה שמדובר בשני קורבנות ובכך שאין מדובר בארוע בודד אלא במסכת אלימה שתחילתה במכות שספג מתלונן 1 מידי הנאשם שבוע לפני ארוע הירי וסופה, בירי לעבר שני המתלוננים שספגו פגיעות בכל חלקי גופם. ב"כ המאשימה טענה כי ענישה מחמירה, מצטברת, מתחייבת מפסיקת ביהמ"ש העליון במקרים כגון דא, בהם האינטרס הציבורי גובר על הנסיבות האישיות ואף על מחילתם של נפגעי העבירה.

לסיכום, ביקשה התביעה להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת, מאסר מותנה וכן פיצויי למתלוננים.

ב"כ הנאשם לא הקל ראש בחומרת מעשיו של מרשו. עם זאת, ביקש ליתן למשקל רב להודיית הנאשם בשלב מוקדם של המשפט, לעובדה שחומרת העבירות בהן הורשע במסגרת הסדר הטיעון, פחותה באופן משמעותי מזו שיוחסה לו בכתב האישום המקורי. לדבריו, ראוי גם להביא בחשבון את חלקם של המתלוננים באירוע, אליו הגיעו, מלכתחילה, "נכונים לקרב" כשהם מצויידים באלות. עוד הוסיף, כי אין זה המקרה המתאים לענישה מצטברת, שכן הירי לעבר מתלונן 1 בא לאחר שהנאשם עזב את המקום, בדרכו למכוניתו, כשהמתלונן רודף אחריו ואלה בידו.
הסנגור ביקש לשקול לקולא את עברו הלא מכביד של הנאשם, את העובדה שהמתלוננים החלימו מפציעתם, את דברי העדים שהעידו מטעמו של הנאשם וכן את בקשת המתלוננים שלא למצות את הדין עם הנאשם.

הנאשם ב"דברו האחרון" הביע צער ובושה על מעשיו והסביר כי ביצע העבירות נשוא אישום זה אינו משקף את התנהגותו דרך כלל והביע תקוותו שהוא והמתלוננים ישובו להיות משפחה אחת, כפי שהיה בעבר.

כל אחד מב"כ הצדדים הגיש לעיוננו פס"ד התומכים לדעתו בטיעוניו.

ד. דיון

מעשי אלימות תוך שימוש בנשק קר וחם הפכו, למרבה הצער, למכת מדינה. חדשים לבקרים אנו עדים למעשה אלימות חמורים שתוצאתם פגיעה חמורה, לעיתים עד כדי קטילת חיים, שמתרחשים על רקע סכסוך פעוט.

מעשים אלה הנם חלק מגל גואה של אלימות הפושה בחברה הישראלית ושומה על בתי המשפט לתרום תרומתם לבעור הנגע. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע"פ 3924/05, אלמנך צאגיה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים):




"במקרה דנא ירה המערער בזולתו במכוון, בשל סכסוך של מה בכך; 'מה בכך' היא כמעט לשון המעטה בנסיבות אלה. כסדום היינו, לעמורה דמינו. ראשי הממשל, ראשי התביעה הכללית, ראשי המשטרה ובתי המשפט מכבירים בכאב דברים על הצורך להיאבק באלימות, אך השוקת שבורה והדברים נותרים כחרס הנשבר. מה ניתן לעשות כדי לשרש את תרבות אנשים חטאים שצמחה בקרבנו, שהסכין הנשלפת וגם הנזק החם הם בני בית בה?
אמנם אודה, כי נטייתי הבסיסי הכמעט "גנטית" מקדמת דנא וגם כיום, היא לכיוון של מאמץ לשיקום עבריינים; מי שצלח שיקומו יועיל לחברה ולעצמו, ויחסוך לציבור נזקי עבירות להוצאות של מאסרים לעתיד.ואולם, במה דברים אמורים, בימים כתיקונם, אך משנקלענו לימות מלחמה – והמאבק באלימות אין מנוס מהגדרתו כמלחמה, כפיקוח נפש, נפשות הרבים הנדקרים, הנורים והנהרגים, ואין אלה מלים רמות בעלמא – צריך שתקבל זו עדיפות ובמקרים הראויים, בתבונה ובשים שכל, תדחה מפניה שיקולים אחרים. אני אומר דברים אלה בצער. אם אין ההרתעה עד כה מצליחה די הצורך, אולי ייצא קולה שלה גישה המחמירה למרחוק כך שתהא שדרכה תצלח יותר. אך גם עד אז, למצער יש להרחיק עברייני אלימות ככל הניתן מן הרבים, מן היכולת לפגוע בזולת על ידי אלימות. לכן אין מקום להתערבות בגזר דינו של בית המשפט קמא." בדומה בהקשר אחר של אלימות ראוי ע"פ 2163/05 אלייב ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)".

אין זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם עם החוק והפעם הסתבך בעבירה שנסיבותיה חמורות. מסכת האירועים האלימה החלה ביוזמת הנאשם, שניסה להסדיר מחלוקת הנוגעת לחוב כספי באלימות קשה כלפי מתלונן 1. לזירת האירוע הגיע כשהוא מצוייד באקדח, בו לא היסס להשתמש מטווח קרוב, כשהוא מכוון אותו לאיברים חיוניים של שני המתלוננים. החבלות שנגרמו למתלוננים, ולמתלונן 2 במיוחד, היו קשות מאוד והצריכו טיפול ואשפוז בבית חולים. צודקת ב"כ המאשימה באומרה כי רק בנס לא קופחו חיי אדם.

עד כאן לחומרתן של העבירות.

מנגד, נשקול לקולא את עברו הלא מכביד של הנאשם וכי מדובר במאסר ראשון, את הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, כי אם בשלב מתקדם של המשפט – לאחר תום עדות המתלונן 1, את תרומתם של המתלוננים להתרחשות החמורה ואת עמדתם של האחרונים, אשר ביקשו שלא למצות את הדין עם הנאשם וכן את העובדה שבהתערבות נכבדי העדה, נערכה סולחה בין הניצים.

אף כי לא ניתן להתעלם, כאמור, מחומרת העבירות, נציין כי אלמלא האמור לעיל ולרבות הודיית הנאשם, היה מקום להחמיר בהרבה את עונשו.

לאחר ששקלנו את טיעוני ב"כ הצדדים ולאחר איזון בין כל ההיבטים דלעיל, אנו גוזרים על הנאשם עונש מאסר למשך 8 שנים, מתוכם 6.5 שנים לריצוי בפועל והיתרה מותנית, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה של אלימות שהיא פשע.

מתקופת מאסרו של הנאשם תנוכה תקופת מעצרו מיום: 16/9/08 עד היום.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון תוך 45 יום מהיום.

התוצאה הודעה לנאשם ולב"כ הצדדים והם קיבלו עותקי גזר הדין.

ניתן היום, כ"ד אייר תשס"ט, 18 מאי 2009.

Error!

שופטת צילה קינן סגן נשיא אילן שיף שופטת חני הור