בחצר ביתי יש עץ תות ותיק.

גזעו נחלש - תולעים החלו לנבור בו ולהחלישו. בו בעת, התפתח גזע צעיר וחזק בצמוד לגזע האכול ובטרם יתמוטט הגזע המתולע, התחזק הגזע החדש, ענפים השתרגו ממנו ונתנו פרי לרוב ואילו הגזע המתולע – ענפיו התייבשו ונשרו ופרות אין.

על העץ, סוכה שבניתי לנכדי. הסוכה איתנה בזכות התחדשות העץ. אפשר להיות בסוכה לבטח וגם לאכול תותים בשפע.

בעמדי ליד העץ וחושב על התהליכים, חשבתי שצריך היה אולי להבחין בפגיעה בגזע מוקדם, בטרם הנזק – שיכל להיות קטלני – אלא שמזל שהעץ הוא חסון, התחדש ולא התמוטט.

חשבתי עלינו כעם שבאחרונה התחילה ההתדרדרות בחוסננו וה"תולעים" אוכלים אותנו ופוגעים בכל חלקה טובה, מחוץ ומבית – שרים,
משטרה, צבא וכו'.

גם ברגעים של הרהור ודאגה, לא היה איבוד אמונה בחוסננו ואני משוכנע שעוד נצא מחוזקים מהמצב הזה ו"העץ" החסון יתגבר,
ילבב וייתן פרי לרוב.

ואז, הגיע יום הזיכרון לשואה ואחר יום הזיכרון לחללי צה"ל. ראינו ושמענו את סיפורי הגיבורים שיש לנו לרוב שמקריבים הכל – אבל הכל!

אנשים עם אידיאלים וערכים המושרשים מדורי דורות שכל כך אופייניים ליהדות, שהינה דת של מוסר וערכים, של צדק, חברה תקינה, דאגה לחלש ולגר ואף לבעל החיים ואפילו לאדמה (בשנת שמיטה). אף יחס של כבוד לאדם ואפילו לאוייב.
טבעי שהדת היהודית מצווה "בנפול אויבך על תשמח"! ערכים של מתן בסתר, ללא משוא פנים במשפט – וכך אפשר להמשיך ולכתוב ספרים על כל הערכים, בכל המישורים שמושרשים בעמנו אלפי שנים.
השרשרת עוד נמשכת, אפילו שפיזרו אותנו לכל רוח.

יש לנו אין ספור סיבות להיות גאים, אבל שום דבר לא מובן מאליו וצריך להקנות ערכים לדורות הבאים, בחן, תבונה והתמדה.

ישראל מה שכתבת הוא יפה מאוד ונכנס לי ללב