שלום. אני תושבת עיר עכו מי זה 17 שנה מאז הגעתי ארצה. אם לשתי בנות ,מתגוררת בשכוני המזרח. לאור האירועים האחרונים חוויתי תחושות שונות כמו :כעס,תסכול,נקמה,חמלה וכ"ו , כל הרגשות המעורבים זה בזה. הבוקר התעוררתי עם תחושה של אולי באמת מספיק ,
וצריך להרגעה להגיע לאיזו פשרה , ולהמשיך לחיות בעירנו האהובה . אך לפתע קראתי כתבה של זוהיר בהלול מהידיעות של אתמול וכאן אמרתי עד כאן. בפשרה זה לא ילך פשוט לא!!
כי לפשרה זקוקים שני צדדים שרוצים להגיע לשם שרוצים לחיות ביחד!! שלא חייבים!!! כי אין ברירה!!!לא מרגישים כל הזמן שמקפחים אותם!!
כן אז אם אומרים את האמת אז אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל - אין כאן בעכו דו קיום!!!
מה שיש זה צריכת שני הצדדים לאינטרסים שונים ולא רק עסקיים. יש גם במגזר היהודי צעירים שלא עובדים ומדרדרים לסמים והמצב של המשפחות שלהם גם קשה מאוד,האבטלה? הם לא רוצים לעבוד!!! הרבה יותר קל לסחור בסמים זה כסף קל לא צריך להתאמץ: ללמוד,לעבוד בשכר המינימום. הנשים בודדות מהמגזר הערבי יוצאות לעבוד!! למה?
כי זו המטליות שהאישה צריכה להיות בבית ולגדל ילדים והבעל יפרנס וכשמצב קשה אז מותר לא לשלם מיסים ולהגיד שלא משקיעים בהם!!
אין דו קיום הוא פשוט איננו!! הוא אף פעם לא היה. מה שהיה זה פנטזיה שאנחנו יכולים לחיות ביחד. אנחנו לא !! לא יכולים ולא רוצים!!!
ב10 שנים אחרונות הייתה הגירה שלילית גדולה מאוד בעכו!!! מי שהיה בעל אמצעים עבר לנהריה או לקריות ו מי שלא פשוט נשאר לשרוד!!
הערבים מכל האזור התחילו לקנות דירות בעכו בכל מחיר!!! מה יהודים ביקשו הם נתנו עם הרבה עזרה ומהרשות!!! הרי הם מסכנים אין להם אפשרויות, הם השתלטו על העיר כולה!! כמעט אין שכונה היום בעכו שהם לא מתגוררים בה,זה נהיה פשוט טרנד חדש.
הם הולכים לגנים ולבתי ספר שלנו למה? ??
אתם רוצים להיות כמונו???
יש לכם בתי ספר וגנים ערביים למה אתם בכוח נכנסים לנו, לורידים? והאמת זאת שאלה רטורית.
וכך היהודים שנשארו בעכו התחילו לצאת מהעיר לשיכוני מזרח או לשכונה החדשה בצפון.
אין דו קיום אני שוב חוזרת על זה ואמת ש-לי אין שום פתרון אז
מה שאני מציע זה שאולי נפסיק לחיות בפנטזיה ובחלומות , אנחנו חיים עם עם שלא רוצה אותנו כאן!!! וזה הדדי!!!! אבל אנחנו תקועים כאן יחד.עם זה צריך לחיות.
אנחנו כאן בזכות ולא בחסד!!! ואולי את זה צריכים ללמד את הילדים שלנו בבית הספר. ולא להתכחש לעניין!!! תודה