החלקים הערבים של העיר: עכו העתיקה, העיר המנדטורית, וולפסון וגם בצפון העיר יותר ויותר דירות נקנות על ידי ערבים.
החלקים היהודים של העיר: שיכון מזרח, השכונות החדשות בצפון.

היהודים המעטים שנשארו לגור במרכז העיר, התריעו כבר זמן רב על ההצקות הבלתי פוסקות, ההטרדות, החאפלות בערב שישי, המוסיקה הרועשת ב2 בלילה, על הפחד לצאת לטייל בערב אבל אנשים פה התייחסו לטענות הללו בזלזול.
הם טענו שבעכו - עיר הדו קיום לא קורים דברים כאלה, ושיש לחיות בשלום עם שכנינו הערבים.
כנראה רק עכשיו, כשאותם 'שכנים' נכנסו לשכונה שהיא כביכול יהודית ברובה וביצעו את הנזק הרב רק עכשיו מתחילים לקלוט שם על מה דיברו אותם האנשים זמן רב כל כך.

אני רק מקווה שכל האנשים שהכחישו את הטענות נגד הערבים וטענו שאין שום בעיות איתם, לא ינסו שוב לטאטא את העניין מתחת לשטיח ולהשתיק אותו.
צריך לטפל בזה במלוא החומרה!!!

לפני החגים נחמיה שירין מיכאלי- מועמד לרשות העיר פנה אל כל התושבים ומנהגים. היום הפניה - היא אקטואלית ביותר.

תושבים יקרים.
תקופה בה תקבע גורל העיר לחמש השנים הקרובות , הבחירות הפעם חשובות מתמיד.
עירינו היפה הינה מגוונת ועשירה וחיים בה מגזרים , אוכלוסיות שונות וקהילות רבות: יהודים ,ערבים ,נוצרים ומוסלמים.

בכל מגזר ישנם סקטורים ואין הדבר שונה אצל היהודים. גם אצלנו קיים מגוון גדול של תושבים : ותיקים, עולים מברית המועצות ומקווקז וכמובן ילידי הארץ. יש להתייחס ברגישות ובתבונה ולהבחין בדקויות ומי שאינו נבון דיו אזי אינו מבין ואינו מודע למצבה העכור של עירינו היקרה.

הימים שבין ראש השנה ליום כיפור הינם ימים חשובים וקדושים ביותר שבו כול יהודי עורך חשבון נפש עם עצמו ועם בורא העולם, תושבים רבים רוצים להעביר ימים אלה בשקט ובביטחון אישי כך גם שכינינו הערבים, אף הם רוצים לחגוג את חגיהם בשקט ובשלווה.

שנים רבות חיינו בדו קיום ,שקט ובהבנה הדדית . כל אוכלוסייה חגגה את חגיה על-פי מסורתה ומתוך כבוד ,הבנה וקבלה של התרבות והמנהגים של האוכלוסיות האחרות.

לדאבונינו ולצערנו הגדול , בתקופה האחרונה אין הדבר כך . ישנה קבוצה קטנה אומנם אך מורגשת ביותר של אנשים קיצוניים אשר אינם מכבדים את חגינו , חגי היהודים, וגורמים לפרעות ואי סדרים ופוגעים מאוד ברגשותינו ומונעים מאיתנו את שמחת חגינו.
לעיתים אלו ילדים ונוער אשר מסתובבים ברחובות העיר ומרעישים בכוונה תחילה כאשר כול מטרתם ורצונם ליצור פרובוקציות . במיוחד ניתן לחוש זאת ביום כיפור- ביום הקדוש והחשוב לעם היהודי. מצב זה יוצר זעם ותסכול בקרב התושבים היהודיים.

אני אישית ער ומודע לתופעה זו אשר מתעצמת ומתגברת ומקבלת משנה תוקף במיוחד בחגי היהודים .

ברצוני להבהיר שבעיר מעורבת שמתקיים בה דו-קיום ,על מנת שהחיים יהיו שלווים וטובים כל אחת מהאוכלוסיות חייבת לכבד את השנייה : את מנהגיה, חגיה מסורתה ואורח חייה על מנת שנוכל לחיות חיי שקט ושלווה ודו קיום אמיתי בעיר .

כל הפרעות והתנהגויות הלא הולמות חייבות להפסק כדי שלא נגרום להתפלגויות ומשחקי כוח.

אני נחמיה שירין מיכאלי פונה לכל נציגי ומכובדי העיר, מכול המגזרים והקהילות לקבל החלטה אמיצה, אחראית המשקפת מנהיגות אמיתית הלכה למעשה , לפנות לציבור שאותו הם מייצגים בבקשה לכבד, להוקיר ולקבל את האחר כדי שהחיים בעכו יהיו מופת ודוגמא מודל לכול הערים האחרות בארץ לדו קיום אמיתי .

בברכת שנה טובה ומתוק
נחמיה שירין מיכאלי – יו"ר סיעת תקוותינו
הנהלה ופעילי הסיעה

הלמו כתב ...



עם ישראל קבץ גלויותיו מכל המקומות ...

אחינו הקווקזים כמו עדות אחרות שמרו ושמרו את תרבותם המיוחד ...

לי יש שכנים קווקזים .. ואני יכול להעיד על טוב ליבם ...

כשאשתי ילדה את בני הרביעי ב - 3 בלילה הערתי אותם והם שמרו על ילדיי

נכון שלא כל מנהגיהם ידועים לי .. אך בכבוד מיוחד הם הפכו השכנים הכי נחמדים שלי ..

שבעיניים עצומות אני סומך עליהם ...


הדוגמה שלך לא במקומה ..

כי בניגוד לערבים .. יהודי קווקז מותרים לנו בחיתון והם יהודים לכל דבר ...


השמרו משנאת חינם בין יהודים ..

אחרת אל תתפלאו שאלוהים מעמיד אותנו במבחן מול הגויים !!!

נו ו..? זה שהם מותרים לנו בחיתון אומר שהם כולם על הכיפאכ?
גם לי יש שכנים קווקזים, די הרבה וגם הם יודעים איך להוציא ממני עצבים...
אבל בתקופה כזאת, כשיש לנו בעיות עם הערבים...

גם שכנים מרוקאים .. אשכנזים .. ערקים .. תוניסאים ... כולם יכולים להוציא לכולם את העצבים ..

על כולנו ללמוד לחיות ביחד ...

את הבעיה בחיכוך עם הערבים אני רואה בשני סיבות עקריות :

1. בני דת אחרת .. ואסורים בחיתון .. ולכן הקרבה בין ילדנו מוגבלת ..

2. אי שירות בצה"ל ו / או שרות לאומי ולכן משוואת השיוויון אינה מאוזנת ...


גדלתי עם ערבים רבים בעכו ... אך תמיד הרגשתי אי נוחות לצאת לבלות איתם כדי שלא יתחילו עם בנות יהודיות ...
נזהרתי מאד מקרבת יתר למשפחתם .. ולא קרבתי אותם למשפחתי .. הן מפאת כבוד אחותי .. ואחותם ...

גם ששרתתי בצבא .. האי נוחות גדלה ...

שני סעיפים אלה מקשים מאד על שכנות אמיתית ...

לכן עדיף שכל אחד ישמור את תרבותו ונאמנותו במסגרת שכונה האפיינת את אופיו ...
הדו קיום מצליח במשורים אחרים .. כמו עבודה .. עסקים ..