יש משהו שמאוד צורם לי, למרות כל האופוריה, והזכרתי את זה פעם.
כל פעם ששחקן נותן משחק טוב הוא מביע תקוה ורצון לחזור לקבוצת האם שלו או לעבור לקבוצה גדולה. תקראו על זה באינטרנט ובעיתונים. אתם שומעים את זה כל פעם מחדש בטלויזיה.
אתמול הגדיל לעשות המאמן כשאמר שהוא מתחיל מלמטה ושואף להגיע לקבוצה גדולה.
תבינו. אני לא מופתע וזה בהחלט לגיטימי להתקדם אבל למה צריך להדגיש את זה ולדבר על זה אחרי כל משחק מוצלח?
איפה הכבוד לקבוצה שבה אתה משחק כרגע? איפה הכבוד לקבוצה שמפרנסת אותך ונותנת לך במה? האם עכו הפכה לקרש קפיצה ולא יותר מזה?
שוב, רצונו של אדם כבודו אבל למה לדבר על זה כל הזמן?
אתמול אחרי שספוביץ הבקיע את השער השלישי, שמתי לב שהדבר הראשון שהוא עשה זה להחזיק חזק את הסמל של הפועל עכו שנמצא על החולצה שלו. וזה שחקן זר. הוא כן יכול לשחק בשביל הסמל?
אני מודה. התלבטתי רבות אם להעלות את העניין פה כי אני מאושר מהמצב של הקבוצה ויודע גם מה המציאות בכדורגל הישראלי ובכלל. אבל זה פורום, נכון?
שבוע טוב

איציק שלום,אל תתלבט אם יש לך מה לומר במיוחד שההערות שלך אינטלגנטיות אתה צודק שיגידו אנחנו לא חושבים על שום קבוצה אחרת מלבד הפועל עכו שזה מועדון שנתן לנו את הבמה ואנו גאים לשחק פה

זה הסמל שלי





אני אישית מאוד מעריץ את הבחור הצנוע והענו
תמשיך כך דודו

עזרא

כמו שלכל אחד יש האחד שהוא מעריץ ואני את דודו.
חלילה שאף שחקן לא יעלב כולכם נחמדים אבל בעיני
דודו הוא המושא להערצתי.

עזרא היקר
דודו מייצג את הסמל שנקרא הפועל עכו, ולזה התכוונתי
כמובן שדודו בפני עצמו הוא סמל ומופת בשביל כולנו
אגב, למשל, גם לפלצ'וק יש עונה לא רעה ואני לא שומע אותו אחרי כל משחק שהוא מבקיע (וברוך השם הוא מבקיע) שהוא רוצה להגיע בסופו של דבר למקום אחר למרות שאני בטוח שיש לו חלומות.