|
נאומו של צביקה גור בעצרת הבוקר
16 שנים אחרי ואנחנו כאן, לא בכיכר רבין ולא בהר הרצל, כאן בעכו- זוכרים, מכבדים ובעיקר מתגעגעים אליך- יצחק רבין. הודות לראש העיר מר שמעון לנקרי ולחברי העירייה, יום השנה לזכרך, אינו דבר שעובר לסדר היום ומקבל תמיד את הכבוד הראוי לו! לך שמעון לנקרי, ראש העיר שלי, תודה על שאתה נותן כתף באדיקות, שנה אחרי שנה ותורם תרומה גדולה לקיום הטקס. אתה הראשון ועד אחרון עובדי העירייה שעוזר בנושא. תודה לכולם!
16 שנים אחרי, ודומה יצחק, שמאז הסתלקותך הטרגית, לא למדנו ולא יישמנו דבר. אך כל עוד נשמה באפי, אמשיך להיאחז בתקווה שנטעת, ולנסות בדרכי לממש את חלומך וכמיהתך לשלום.
עוד פעם, עוד הזדמנות פז לעשות צעד לכיוון השלום ואז... בום, טראח, מתפוצץ בפנינו עוד קסאם, עוד רקטה זורעת הרס ואיתה דועכת התקווה...
ובנימה אישית ומתוך כאב, כיוזם ומקים האנדרטה, הרשו נא לי:
16 שנים אחרי ושוב אני מוצא עצמי מדבר אל סלע איתן, אל אבן בטבורה של נקודת ההנצחה, מסתכל לאחור בגעגוע ותקווה, ששוב נחזור למסלול הנכון, מסלול השלום.
16 שנים אחרי שנרצחת בדם קר, רוח השלום שפיעמה בך, ממשיכה לפעום בלבבות רבים, כי את רוחך לא ניתן לגדוע, היא מרחפת מעל כולנו למסלול הנכון, למסלול השלום.
16 שנים אחרי, הדרך קיימת, אתה הטוות אותה, רק צריך למצוא את המנהיג האמיץ שיוכל לקחת את המושכות ולהצעיד אותנו קדימה, למסלול הנכון, למסלול השלום.
מנהיגים יקרים,
שלום לא עושים בנאומים, שלום גם לא עושים באו"ם, שלום עושים שבעי המלחמות והשכול. הסכמה בין העמים יש, ראו את עכו, מנהיגים- קחו אחריות ותעזבו את מלחמות האגו.
ראו עסקת שליט- כן משנה המחיר, אך חשובה יותר התוצאה. אי אפשר לגרום לכולם להיות מרוצים, אך הרוב הגדול מרוצה. בעסקת שליט הוכחתם לנו שכמעט הכל אפשרי! ועכשיו יותר מתמיד, צריך לנצל את המומנטום ולייצר המשכיות, די למלחמות ולשפיכות הדמים המיותרת, זה הזמן לעשות שלום- היום!
כל שנה ציינתי בנאומי שתי תקוות, האחת תקווה לשלום והשנייה תקווה לחזרתו של גלעד למצפה הילה. גם השנה יש לי שתי תקוות, האחת שיהיה כבר שלום והשנייה גם שיהיה כבר שלום ומי ייתן שאחת מהתקוות תתממש.
גלעד- ברוך השב לביתנו- ביתך, וחשוב לא פחות שידעו כל אם ואב, חייל וחיילת, תלמיד ותלמידה בישראל שהמדינה עושה הכל ומחזירה את בניה הביתה.
גלעד חזר הביתה, חלומות באמת מתגשמים, הלוואי וגם חלום השלום יהפוך למציאות.
יצחק,
בשל נסיבות לכתך הטראגיות והפתאומיות, לא הספקת להדריך את המנהיגים הבאים אחריך, ואני נשארתי עם חלום- חזור אלינו יצחק לשנה, או אולי לחודש, אפילו לשבוע, אסתפק גם ביום אחד בלבד, תעשה קצת סדר, שב עם מנהיגנו והסבר להם, תדליק להם את האור, תראה להם את הדרך- שלא ילכו לאיבוד. תזכיר להם מה זה יושר, איך מתחברים לעם, לא על ידי פופוליזם כי אם על ידי אמת ועשייה.
אוי יצחק מנהיג שלי, אזכור אותך תמיד, אוי יצחק האדם, בחיי כמה שאני מתגעגע!
[b][size=150]נאומו של צביקה גור בעצרת הבוקר [/size]
16 שנים אחרי ואנחנו כאן, לא בכיכר רבין ולא בהר הרצל, כאן בעכו- זוכרים, מכבדים ובעיקר מתגעגעים אליך- יצחק רבין. הודות לראש העיר מר שמעון לנקרי ולחברי העירייה, יום השנה לזכרך, אינו דבר שעובר לסדר היום ומקבל תמיד את הכבוד הראוי לו! לך שמעון לנקרי, ראש העיר שלי, תודה על שאתה נותן כתף באדיקות, שנה אחרי שנה ותורם תרומה גדולה לקיום הטקס. אתה הראשון ועד אחרון עובדי העירייה שעוזר בנושא. תודה לכולם!
16 שנים אחרי, ודומה יצחק, שמאז הסתלקותך הטרגית, לא למדנו ולא יישמנו דבר. אך כל עוד נשמה באפי, אמשיך להיאחז בתקווה שנטעת, ולנסות בדרכי לממש את חלומך וכמיהתך לשלום.
עוד פעם, עוד הזדמנות פז לעשות צעד לכיוון השלום ואז... בום, טראח, מתפוצץ בפנינו עוד קסאם, עוד רקטה זורעת הרס ואיתה דועכת התקווה...
ובנימה אישית ומתוך כאב, כיוזם ומקים האנדרטה, הרשו נא לי:
16 שנים אחרי ושוב אני מוצא עצמי מדבר אל סלע איתן, אל אבן בטבורה של נקודת ההנצחה, מסתכל לאחור בגעגוע ותקווה, ששוב נחזור למסלול הנכון, מסלול השלום.
16 שנים אחרי שנרצחת בדם קר, רוח השלום שפיעמה בך, ממשיכה לפעום בלבבות רבים, כי את רוחך לא ניתן לגדוע, היא מרחפת מעל כולנו למסלול הנכון, למסלול השלום.
16 שנים אחרי, הדרך קיימת, אתה הטוות אותה, רק צריך למצוא את המנהיג האמיץ שיוכל לקחת את המושכות ולהצעיד אותנו קדימה, למסלול הנכון, למסלול השלום.
מנהיגים יקרים,
שלום לא עושים בנאומים, שלום גם לא עושים באו"ם, שלום עושים שבעי המלחמות והשכול. הסכמה בין העמים יש, ראו את עכו, מנהיגים- קחו אחריות ותעזבו את מלחמות האגו.
ראו עסקת שליט- כן משנה המחיר, אך חשובה יותר התוצאה. אי אפשר לגרום לכולם להיות מרוצים, אך הרוב הגדול מרוצה. בעסקת שליט הוכחתם לנו שכמעט הכל אפשרי! ועכשיו יותר מתמיד, צריך לנצל את המומנטום ולייצר המשכיות, די למלחמות ולשפיכות הדמים המיותרת, זה הזמן לעשות שלום- היום!
כל שנה ציינתי בנאומי שתי תקוות, האחת תקווה לשלום והשנייה תקווה לחזרתו של גלעד למצפה הילה. גם השנה יש לי שתי תקוות, האחת שיהיה כבר שלום והשנייה גם שיהיה כבר שלום ומי ייתן שאחת מהתקוות תתממש.
גלעד- ברוך השב לביתנו- ביתך, וחשוב לא פחות שידעו כל אם ואב, חייל וחיילת, תלמיד ותלמידה בישראל שהמדינה עושה הכל ומחזירה את בניה הביתה.
גלעד חזר הביתה, חלומות באמת מתגשמים, הלוואי וגם חלום השלום יהפוך למציאות.
יצחק,
בשל נסיבות לכתך הטראגיות והפתאומיות, לא הספקת להדריך את המנהיגים הבאים אחריך, ואני נשארתי עם חלום- חזור אלינו יצחק לשנה, או אולי לחודש, אפילו לשבוע, אסתפק גם ביום אחד בלבד, תעשה קצת סדר, שב עם מנהיגנו והסבר להם, תדליק להם את האור, תראה להם את הדרך- שלא ילכו לאיבוד. תזכיר להם מה זה יושר, איך מתחברים לעם, לא על ידי פופוליזם כי אם על ידי אמת ועשייה.
אוי יצחק מנהיג שלי, אזכור אותך תמיד, אוי יצחק האדם, בחיי כמה שאני מתגעגע! [/b]
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
