[b]מאסר לאדם שניסה למכור קרקע בלי ידיעת הבעלים

בבוקר יום ה-24.02.08 הביא הנאשם לקיום מפגש בעכו שנועד לחתימה על הסכם ביצוע עסקת המכירה. במהלך המפגש נעצר הנאשם על-ידי המשטרה והעסקה לא יצאה אל הפועל

▪ ▪ ▪
השופט כ. סעב קבע, כי הנאשם תכנן את מכירת המקרקעין ללא ידיעת הבעלים והסכמתו בדרך של הצגת עובדות וטענות בכתב, בעל פה ובהתנהגות ובהתחזות המתלונן כבעלי המקרקעין, בכוונה להונות ולקבל במרמה את תמורת מכירת המקרקעין.

אך בהתחשב בנסיבות וההתפתחות המפתיעה של העלמות העד המרכזי והקושי האמיתי והמבוסס בהבאתו לדוכן העדים והוכחת הרכיב העובדתי העיקרי שבכתב האישום המקורי, ניתן לומר שבנסיבות העניין אכן קיים קושי ראייתי אמיתי, קושי שהביא לשינוי מהותי בעובדות והגשת כתב אישום מתוקן. לפיכך, בית המשפט קיבל הסדר טיעון לפיו הנאשם ירצה שנת מאסר בפועל, וקנס כספי בסך של 50,000 ש"ח.

חאלד אגבאריה מאום אל פאחם, הינו הבעלים המקרקעין (להלן: "הבעלים"). בין הנאשם, סולטן (ג'מאל) סביחאת, ובין מואייד אסעיד (להלן: "המתלונן") הייתה היכרות קודמת. הנאשם תכנן את מכירת המקרקעין ללא ידיעת הבעלים והסכמתו בדרך של הצגת עובדות וטענות בכתב, בעל פה ובהתנהגות ובהתחזות המתלונן כבעלי המקרקעין, בכוונה להונות ולקבל במרמה את תמורת מכירת המקרקעין (להלן: "עסקת המכירה").

במסגרת תכנון עסקת המכירה, ביצע הנאשם את הפעולות הבאות: הוציא נסח טאבו של המקרקעין, פנה לעורך הדין רג'א חטיב ותוך הצגת מצג שווא לפיו העסקה כשרה כביכול וביקש את טיפולו בעניין, דרש מהמתלונן כי יתחזה בכזב לבעלים של מקרקעין ויבצע את מכירתם, זייף את תעודת הזהות של הבעלים בכך ששינה את פרטיי הבעלים וצירף את תמונת המתלונן, ניהל מו"מ עם ב"כ הקונה שהציע בתמורה לרכישה סכום של כמיליון וחצי דולרים, ניהל את המגעים למשא-ומתן לביצוע עסקת המכירה אל מול הגורמים השונים, ביצע את הפעולות הנדרשות, קבע את התנאים וקיבל החלטות.

משנתגלו פרטי המרמה, הציבה משטרת ישראל סוכן סמוי שהציג את עצמו כקונה במעמד החתימה על הסכם מכירת המקרקעין. בבוקר יום ה-24.02.08 הביא הנאשם לקיום מפגש בעכו שנועד לחתימה על הסכם ביצוע עסקת המכירה. במהלך המפגש נעצר הנאשם על-ידי המשטרה והעסקה לא יצאה אל הפועל. הצדדים ביקשו מבית המשפט לקיים הסדר טיעון שהוסכם בין הצדדים.

בית המשפט בהחלטתו ציין, כי העיקרון המנחה בסוגיית הסדרי טיעון נקבע בע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י ולפיו, הכלל הוא שיש לכבד הסדרי טיעון, אך על בית המשפט לבחון את ההסדר המוצע ולהפעיל את שיקול דעתו וסמכותו, תוך התייחסות לסבירות מדיניות הענישה המקובלת בסוגיה הנדונה, שאם לא כן, על בית המשפט לא לכבדו ולקבוע כי הנסיבות מצדיקות חריגה וסטיה הימנו.

חריגה מההסדר יכול שתתבצע מקום בו הופר היחס בין נורמת הענישה המקובלת יחסית לחומרת העבירות ונסיבותיו של הנאשם. השופטת מ. רובינשטיין בע"פ (מחוזי ת"א) 71966/05 י. צפירא נ' מ"י, (2006) אשר התייחסה לשאלת כיבוד הסדר טיעון עם מי שנאשם בביצוע עבירה אחרת, באמרה: "... התופעה של עסקת טיעון איננה יכולה להביא לידי כך שבית המשפט יפסיק להיות בעל השפעה על התוצאות העונשיות במקרה של הרשעה בעבירה. במילים אחרות סמכותו של בית המשפט ושיקול דעת אינם צריכים להתבטל בשל הבחירה בדרך של עסקת טיעון במקרים שאינם מתאימים לכך.. ".

עם זאת, בית המשפט יקפיד וישמור על העקרונות שבע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י פ"ד נז (1) 577, שם נאמר: "בהיעדר פגם או פסול בהודיה שניתנה במסגרת הסדר הטיעון, ירשיע בית המשפט את הנאשם על-פי הודייתו, ויגזור את עונשו. בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת מצד אחד, לבין טובת הנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, יכבד בית המשפט את הסדר הטיעון ...".

בהתחשב בנסיבות וההתפתחות המפתיעה של העלמות העד המרכזי והקושי האמיתי והמבוסס בהבאתו לדוכן העדים והוכחת הרכיב העובדתי העיקרי שבכתב האישום המקורי, ניתן לומר שבנסיבות העניין אכן קיים קושי ראייתי אמיתי, קושי שהביא לשינוי מהותי בעובדות והגשת כתב אישום מתוקן. עובדות בהן הודה הנאשם והורשע. בהתחשב בשינוי המהותי בעובדות כתב האישום המקורי, נראה כי ניתן לכבד את הסדר הטיעון, אם כי בדוחק רב. על הנאשם הוטלו העונשים הבאים: שנת מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך של 50,000 ש"ח.[/b]

http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-163662-00.html?tag=17-17-21