לפי פסק הדין, "התובעים הינם בעלי אולם האירועים "פנורמה" שבחוף ארגמן בעיר עכו". הנה קישור לפסק הדין המלא http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamH ... penElementציטוט: 18
בתי המשפט
תק 001950/05
תק001279/06
בית משפט לתביעות קטנות עכו
17/12/2007
תאריך:
כב' השופטת זהבה (קאודרס) בנר
בפני:
1 . דוזורצב גנאדי
2 . בויקיס ארקדי
בעניין:
התובעים בת.ק 1950/05
ונתבעים בת.ק 1279/06
- נ ג ד -
1 . סקלינסקי מיכאל
2 . סקלינסקי אולגה
הנתבעים בת.ק. 1950/05
התובעים בת.ק. 1279/06
פסק דין
א. העובדות הצריכות לעניין:
ת.ק. 1950/05
1. התובעים הינם בעלי אולם האירועים "פנורמה" שבחוף ארגמן בעיר עכו.
2. הנתבעים הינם בני זוג אשר ערכו מסיבת חתונה באולם שלעיל, ולטענת התובעים, לא שלמו את התמורה בגין השירותים שהוענקו להם על ידי התובעים במסגרת ההסכם שנעשה בין הצדדים קודם עריכת מסיבת החתונה.
3. לטענת התובעים בכתב תביעתם הנתבעים ברחו בליל כלולותיהם מהאולם, על מנת לחמוק מתשלום התמורה לתובעים בגין השירותים שקבלו. לאחר שהתובעים ניסו בדרכי נועם, לשווא, לדבר על ליבם של הנתבעים על מנת שאלו ייאותו לשלם את התמורה המוסכמת, לא נותרה להם, לגישתם, כל דרך אלא לפנות לערכאות המשפטיות, ולקבל המגיע להם.
4. הנתבעים, בכתב הגנתם ובכתב התביעה בת.ק. 1279/06 ובדיון, טענו כי בבוקר שלאחר מסיבת נישואיהם בשעה 09.00 לערך, הגיעו כמוסכם בין הצדדים, מלווים בחברם לאוניד, למשרדי התובעים על מנת לשלם את התמורה בגין השירותים שניתנו. במשרד נכח בעת הפגישה מטעם התובעים רק תובע מס' 2. התעוררה מחלוקת בין הצדדים לענין ההסכם ותנאיו וגם לענין הסכום הסופי שיש לשלם. לבסוף קיבל מר בויקיס ארקאדי לידיו סכום כסף במזומן בסך 11,300 ש"ח , תחת מחאה כי טען על כסף נוסף המגיע לו עפ"י ההסכם בסך 700 ש"ח. הסברי הנתבעים לפשר הסכום המופחת לא הועילו, והם נאלצו "לנוס על נפשם" ממשרדו לאחר ששלמו לו הסכום שהביאו עמם, וזאת בעקבות איומים שהפנה כלפיהם.
ת.ק. 1279/06:
התובעים, בגין אי כיבוד המוסכם בין הצדדים באשר לפרטי השירותים שיינתנו ע"י הנתבעים במהלך מסיבת הנישואין, וכן בעקבות עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם, לטענתם, בקשו לפצותם בסכום כולל של 12,000 ₪ וכן לשלם להם את סך 1,800 הש"ח בגין עלות בקבוקי הוויסקי שהביאו בעצמם לאולם האירועים, אך משום מה לא הונחו על שולחנות האורחים בליל החתונה.
הנתבעים בתיק זה מכחישים את כל טענות התובעים.
מאחר ומדובר באירוע אחד ואותם צדדים, איחדתי הדיון ביניהם, ופסה"ד יינתן במאוחד.
ב. הדיונים:
5. בדיון הראשון שנערך בפני ביום 17/1/06 טען מר סקלינסקי, החתן (להלן:"החתן"), כי בבוקר שלמחרת היום הגיע מלווה ברעייתו ובחברו, למשרד התובעים על מנת לשלם את התמורה בגין השירותים שסופקו להם על ידי בעלי האולם לילה קודם במסיבת נישואיהם. החתן פרט במדוייק את אופן הכניסה למשרד ואת מיקומו ביחס לבנין כולו, וטען כי מסר למר בויקיס ארקאדי סך של 11,300 ₪ במזומן, ולאחר שהתובע קבל הכסף, אמר כי חסרים לסכום זה עוד 700 ₪ נוספים. לאמיתו של דבר, כך טען החתן, הסכום עליו סוכם היה אכן 12,000 ₪, אך לאחר שהוסכם בין הצדדים מאוחר יותר שלא לקבל מהתובעים שירותי צילום, הסכום הופחת ב – 300 ₪. החתן טוען כי לאחר שבערב הכלולות לא ספקו התובעים שירותי זיקוקין די-נור, כפי שהובטח, בקש הנתבע לקזז סכום נוסף של 400 ₪, ועל כן מסר לתובע את סכום 11,300 השקלים. החתן שב ואמר כי מר בויקיס ארקאדי התנהג עמו בגסות, ואף לא היה מוכן לתת לו קבלה כנגד הסכום שקבל במזומן, והפציר בו להוסיף את סכום 700 השקלים שהחסיר. במענה לשאלותיו של מר דוזירצב גנאדי ענה החתן ואמר כי הוא הגיע בלוויית אשתו וחברו במונית "ספיישל". החתן הדגיש ואמר כי הוא סכם עם מר בויקיס כי התמורה תשולם למחרת החתונה, וכך אכן היה. מור דוזירצב גנאדי טען בדיון כי החתימה על המסמך שהציג החתן כאילו זה המסמך עליו חתמו הצדדים כחוזה התקשרות ביניהם, הינה מזויפת, אך לא הוגשה כל חוו"ד מקצועית בעניין, ולכן איני מתייחסת כלל לטענה זו.
6. בדיון שנערך ביום 5/2/07, לאחר כשלון הגישור בין הצדדים, טען דוזירצב גנאדי כי המסמכים שהציג בדיון הקודם החתן, הינם מזויפים, והחתימה המתנוססת עליהם איננה חתימתו, ובגין זיוף זה הגיש תלונה למשטרה. עוד הוסיף וטען כי הוא לא קבל אף לא פרוטה אחת מהחתן ורעייתו, ודבריהם כאילו בבוקר שלמחרת יום החתונה הגיעו למשרדי התובעים על מנת לשלם, הינם דברי שקר. החתן הכחיש כי "ברח" מאולם האירועים בליל הכלולות על מנת להתחמק מתשלום התמורה שהגיעה לבעלי האולם. הוא טען כי טרם יציאתו מהאולם שוחח עם מר בויקיס ארקאדי, ואמר לו שהוא יבוא למחרת היום בבוקר על מנת לשלם את התמורה. לעניין שיק הביטחון שלא הושאר ע"י החתן, אמר האחרון כי כלל לא דובר בין הצדדים על עניין זה. לדברי החתן, כפי שסיכם עם מר בויקיס כי יגיע לשלם התמורה למחרת בין השעות 9-10 בבוקר, אכן הגיע, ושלם את הכסף למר בויקיס, אשר שהה אותה עת לבדו במשרד.
7. באותו מעמד של תשלום התמורה, בבוקר למחרת המסיבה, נכח אף העד מטעמם של החתן ואשתו - מר לאוניד גלפרין. לטענת החתן הגיע יחד עמם בבוקר שלמחרת יום האירוע למשרדי בעלי האולם, ונכח במעמד מסירת הכסף לידי מר בויקיס. העד העיד כי בבוקר למחרת המסיבה, הצטרף לחתן ולרעייתו, לבקשתם, במונית ששכר החתן, והם אספו אותו מתחנת אוטובוס במגדל העמק ונסעו לכיוון האולם. לדבריו, לא נכח בחתונה, עקב הצורך להישאר ולעבוד בלילה, אך הסכים להצטרף לנסיעתם של הנתבעים לפגישתם עם התובעים עם סיום עבודתו, בכדי להיות עד ונוכח במסירת הכסף. העד תאר בפרטים מדוייקים כיצד נכנסו למשרדו של מר בויקיס וכיצד נראה חדר זה, ואף שרטט, עפ"י בקשת ביהמ"ש את פנים המשרד. עוד הוסיף ואמר כי מר בויקיס החל מתנהג באלימות משנודע לו כי אין בכוונת החתן לשלם לו יותר מ – 11,300 ₪. לאחר צעקותיו של מר בויקיס, נאלצו העד, החתן ורעייתו לעזוב במנוסה את המקום, וזאת תוך השארת סכום הכסף בסך 11,300 ₪ בידיו של מר בויקיס. לדבריו, במהלך הנסיעה לאולם האירועים ספרו לו החתן ורעייתו על כך שבעלי האולם הפרו הבטחתם לתת שירותי זיקוקין, ופרט לכך אמרו שהכול היה בסדר גמור במהלך האירוע.
במענה לשאלותיו של מר מר דוזירצב גנאדי, אמר העד כי הגיע לאולם האירועים בבוקר שלמחרת האירוע לבקשתו של החתן, וזאת לאחר שזה האחרון בקש ממנו להתלוות אליו, על אף שהיה אחרי משמרת לילה. העד תאר לבקשתו של דוזירצב גנאדי כיצד נראה המשרד בו שהה ואף ציין כי הוא מוכן ללכת להיבדק במכונת אמת.
8. בדיון שנערך בפני ביום 8/11/07 העיד מר איגור מרקוביץ', עד מטעם בעלי האולם. מר איגור הינו בעליו של בית עסק המצוי מתחת לאולם. לדבריו הוא זוכר את יום האירוע של הנתבעים, שכן לצורך האירוע, משכו התובעים מבית העסק שלו כבלי חשמל לאולם שלהם, וכן כל החופה התקיימה ברחבת בית העסק שלו. לדבריו, הוא מצוי ביחסים קרובים עם בעלי האולם מזה 3 שנים, וכן הוא יודע היטב מי נכנס ומתי למשרדם, שכן כאמור, בית העסק שלו שוכן מתחת למשרדם. העד טען נחרצות כי כל מי שרוצה להגיע למשרדיהם חייב לעבור דרך בית העסק שלו. העד הוסיף ואמר כי ביום שלמחרת מסיבת הנישואין, איש לא הגיע ולא בירר כיצד מגיעים למשרדיהם, והרי מישרדם סגור עד לשעות אחה"צ, בכל השנים האחרונות.
במענה לשאלותיו של החתן, הודה העד כי קיימות מדרגות נוספות מעבר לאלו המובילות מבית העסק שלו לאולם האירועים, המובילות אל אולם האירועים ולמשרד של בעלי האולם , ואכן ייתכן שהחתן רעייתו וחברם עלו באמצעותם לאולם האירועים ולמשרד. אך הוסיף ואמר כי עדיין תרחיש שכזה איננו אפשרי, שכן למיטב זכרונו באותו יום אולם האירועים והמשרד שבו נפתחו רק בשעות אחה"צ, ולא בשעות שבהן טוען החתן כי הגיע למסור הכסף. העד אמר שוב לאחר שנשאל ע"י בית המשפט, כי אכן קיימת דרך גישה נוספת למשרדם של בעלי האולם, ואשר המשתמשים בה לא נצפים ולא נראים על ידו. אך שוב חזר וטען, בבטחון מלא, כי בדרך חלופית זו לא השתמשו מעולם בעלי האולם במהלך כל 3 השנים בהן הוא מצוי עמם בקשר, ולפיכך קבע כי עובדה זו שוללת את האפשרות שהחתן, רעייתו וחברם הגיעו למשרדי בעלי האולם בדרך החלופית בשעות הבוקר המוקדמות כטענתם.
מר דוזירצב פרש הסיכומים בע"פ בשמו ובשם מר בויקיס ארקאדי, ואמר כי עפ"י לוח הזמנים ההגיוני אין זה סביר שמשרדי האולם יהיו פתוחים בשעות הבוקר המוקדמות, וזאת שכן שעות סיום הפעילות באולם האירועים היא מאוחרת מאוד בלילה, ובנוסף לכך אין כל הגיון שהעד מטעם החתן ורעייתו יגיע לאולם האירועים בבוקר שלמחרת האירוע לאחר שלא ישן כל אותו לילה ועבד במפעל.
החתן האיר, במסגרת סיכומיו, וביקש ליתן תשומת לב מיוחדת לעובדה כי מר בויקיס לא העיד והסיבה לכך – לדעתו כי הוא עצמו קבל את הכסף בסך 11,300 ₪ מאת החתן ורעייתו ובנוכחות העד. כמו כן טען החתן כי אין להאמין לגרסתו של העד מטעם בעלי האולם, שכן עדותו איננה אמינה והגיונית, שהרי אין זה מתקבל על הדעת שהוא יסתכל במהלך כל שעות היום ללא הנד עפעף אל עבר פתח משרדם של בעלי האולם במשך כל השנים.
עפ"י בקשת ביהמ"ש שרטטו החתן, רעייתו, העד מטעמם וגם מר דוזירצב גנאדי – מבעלי האולם – כל אחד בנפרד וללא שיכול היה לראות את שרטוטו של האחר, וכל הציורים זהים לחלוטין.
ג. הכרעה:
לאחר שמיעת הצדדים במשך ישיבות רבות שנמשכו שעות ארוכות, וקבלת התרשמות ישירה מהצדדים ועדיהם, ולאור זהות מוחלטת של שרטוטי החתן, רעייתו, העד מטעמם ושל מר דוזירצב גנאדי, של המבנה הפנימי של משרד בעלי האולם, אני קובעת כי דין שתי התביעות להידחות, וזאת מהנימוקים הבאים:
(1) רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
במשפט האזרחי נטל ההוכחה נקבע ע"פ "הטיית מאזן ההסתברות". בפסה"ד בעניין ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598, נקבע בכל הנוגע למאזן הסתברויות זה כי "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".
באשר לשאלת נטל ההוכחה - יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות: בעוד נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, הרי שנטל הבאת הראיות הינו החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע. בעוד שנטל השכנוע הינו קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט, הרי שנטל הראיות הוא דינאמי, והוא עשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (וראה לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, עמ' 8, קדמי "על הראיות" (חלק שלישי, 2003) 1506-1505; ע"א 6160/90 דרוקר נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124).
לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיות, או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות (א. הרנון "דיני ראיות" חלק ראשון (1979) 188). במקרה זה מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על פני משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (פרשת גרשון שלעיל, עמ' 8; ע"א 7905/98 AEROCON C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 397; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז (5) 35, 46-45).
הוראת ס' 54 לפקודת הראיות קובעת, כי עת מצוי בפני בית המשפט עניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה.
עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה ( ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679, 681)
אין צורך להסביר כי בעל דין נמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו.
בשל כך, על פי הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת. פרשנות סעיף זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון היא, כי אין צורך בסיוע - שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - כפי שהיה בעבר, ודי בחובת הנמקה המוטלת על השופט כדי להסביר מדוע הוא מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, על אף הבעייתיות של עדות זו.
(2) לעניין התביעה בת.ק. 1950/05 – אני קובעת כדלקמן:
אני נותנת אמון מלא בגרסת החתן, מר סקלינסקי מיכאל, ובדברי העד שהובא מטעמו, מר לאוניד גלפרין. יש לציין כי העד העיד בצורה ברורה, רגועה, שקטה למרות הלחצים שהיה נתון עקב המתח שהיה באולם. דברי אמת נכרו במהלך כל עדותו.
ולפיכך אני קובעת כי החתן, רעייתו והעד לאוניד, הגיעו למשרד בעלי האולם בבוקר למחרת החתונה ופגשו את מר בויקיס לבדו. התעורר וויכוח בין החתן ורעייתו למר בויקיס לעניין הסכום הסופי, והם השאירו בידיו הסכום במזומן בסך 11,300 ₪.
(3) עדות העד מטעם בעלי האולם, מר איגור מרקוביץ', אינה מסייעת להם באשר אינה אמינה עלי. אני דוחה על הסף את קביעתו שכל אשר נעשה במשרד בעלי האולם וכל העוברים למשרדם בלי יוצא מן הכלל, כל היום, וכל יום, במשך כל השנים בהם הם עובדים בשכנות, מתגלים לעיניו בעומדו בקופת עסקו הנמצאת בקומה הראשונה.
מר איגור הודה בעצמו כי קיים גרם מדרגות נוסף אשר נסתר מעיניו, ואשר הוא בר שימוש לצורך הגעה לאולם ולמשרד.
(4) מר בויקיס נמנע מלהעיד ורק מר דוזירצב אשר לא היה כלל בפגישה ניהל את מסכת ההגנה.
(5) לענין התביעה בת.ק. 1279/06 אני קובעת:
הטענות בדבר אי מתן שרותים מסויימים, למרות ובניגוד למוסכם בין הצדדים, ופיצוי בגין עוגמת הנפש עקב כך, לא הוכחו בפני. לא הובאו כל ראיות לביסוס טענות אלה, על ידי החתן ורעייתו, ומכאן שהאחרונים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש כדין וכפי שהוסבר קודם ודין תביעתם להידחות.
לסיכום:
הנני דוחה את שתי התביעות בשני התיקים הנ"ל, ובנסיבות הענין, ללא צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום ד' בטבת, תשס"ח (13 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.
זהבה (קאודרס) בנר, שופטת
אסנת א.
לפי פסק הדין, "התובעים הינם בעלי אולם האירועים "פנורמה" שבחוף ארגמן בעיר עכו".
הנה קישור לפסק הדין המלא
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML4.nsf/E3480EC498BE31E7422573B6005597EF/$FILE/EA43600E010471CB422573B0003B7D2D.html?OpenElement
[quote]
18
בתי המשפט
תק 001950/05
תק001279/06
בית משפט לתביעות קטנות עכו
17/12/2007
תאריך:
כב' השופטת זהבה (קאודרס) בנר
בפני:
1 . דוזורצב גנאדי
2 . בויקיס ארקדי
בעניין:
התובעים בת.ק 1950/05
ונתבעים בת.ק 1279/06
- נ ג ד -
1 . סקלינסקי מיכאל
2 . סקלינסקי אולגה
הנתבעים בת.ק. 1950/05
התובעים בת.ק. 1279/06
פסק דין
א. העובדות הצריכות לעניין:
ת.ק. 1950/05
1. התובעים הינם בעלי אולם האירועים "פנורמה" שבחוף ארגמן בעיר עכו.
2. הנתבעים הינם בני זוג אשר ערכו מסיבת חתונה באולם שלעיל, ולטענת התובעים, לא שלמו את התמורה בגין השירותים שהוענקו להם על ידי התובעים במסגרת ההסכם שנעשה בין הצדדים קודם עריכת מסיבת החתונה.
3. לטענת התובעים בכתב תביעתם הנתבעים ברחו בליל כלולותיהם מהאולם, על מנת לחמוק מתשלום התמורה לתובעים בגין השירותים שקבלו. לאחר שהתובעים ניסו בדרכי נועם, לשווא, לדבר על ליבם של הנתבעים על מנת שאלו ייאותו לשלם את התמורה המוסכמת, לא נותרה להם, לגישתם, כל דרך אלא לפנות לערכאות המשפטיות, ולקבל המגיע להם.
4. הנתבעים, בכתב הגנתם ובכתב התביעה בת.ק. 1279/06 ובדיון, טענו כי בבוקר שלאחר מסיבת נישואיהם בשעה 09.00 לערך, הגיעו כמוסכם בין הצדדים, מלווים בחברם לאוניד, למשרדי התובעים על מנת לשלם את התמורה בגין השירותים שניתנו. במשרד נכח בעת הפגישה מטעם התובעים רק תובע מס' 2. התעוררה מחלוקת בין הצדדים לענין ההסכם ותנאיו וגם לענין הסכום הסופי שיש לשלם. לבסוף קיבל מר בויקיס ארקאדי לידיו סכום כסף במזומן בסך 11,300 ש"ח , תחת מחאה כי טען על כסף נוסף המגיע לו עפ"י ההסכם בסך 700 ש"ח. הסברי הנתבעים לפשר הסכום המופחת לא הועילו, והם נאלצו "לנוס על נפשם" ממשרדו לאחר ששלמו לו הסכום שהביאו עמם, וזאת בעקבות איומים שהפנה כלפיהם.
ת.ק. 1279/06:
התובעים, בגין אי כיבוד המוסכם בין הצדדים באשר לפרטי השירותים שיינתנו ע"י הנתבעים במהלך מסיבת הנישואין, וכן בעקבות עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם, לטענתם, בקשו לפצותם בסכום כולל של 12,000 ₪ וכן לשלם להם את סך 1,800 הש"ח בגין עלות בקבוקי הוויסקי שהביאו בעצמם לאולם האירועים, אך משום מה לא הונחו על שולחנות האורחים בליל החתונה.
הנתבעים בתיק זה מכחישים את כל טענות התובעים.
מאחר ומדובר באירוע אחד ואותם צדדים, איחדתי הדיון ביניהם, ופסה"ד יינתן במאוחד.
ב. הדיונים:
5. בדיון הראשון שנערך בפני ביום 17/1/06 טען מר סקלינסקי, החתן (להלן:"החתן"), כי בבוקר שלמחרת היום הגיע מלווה ברעייתו ובחברו, למשרד התובעים על מנת לשלם את התמורה בגין השירותים שסופקו להם על ידי בעלי האולם לילה קודם במסיבת נישואיהם. החתן פרט במדוייק את אופן הכניסה למשרד ואת מיקומו ביחס לבנין כולו, וטען כי מסר למר בויקיס ארקאדי סך של 11,300 ₪ במזומן, ולאחר שהתובע קבל הכסף, אמר כי חסרים לסכום זה עוד 700 ₪ נוספים. לאמיתו של דבר, כך טען החתן, הסכום עליו סוכם היה אכן 12,000 ₪, אך לאחר שהוסכם בין הצדדים מאוחר יותר שלא לקבל מהתובעים שירותי צילום, הסכום הופחת ב – 300 ₪. החתן טוען כי לאחר שבערב הכלולות לא ספקו התובעים שירותי זיקוקין די-נור, כפי שהובטח, בקש הנתבע לקזז סכום נוסף של 400 ₪, ועל כן מסר לתובע את סכום 11,300 השקלים. החתן שב ואמר כי מר בויקיס ארקאדי התנהג עמו בגסות, ואף לא היה מוכן לתת לו קבלה כנגד הסכום שקבל במזומן, והפציר בו להוסיף את סכום 700 השקלים שהחסיר. במענה לשאלותיו של מר דוזירצב גנאדי ענה החתן ואמר כי הוא הגיע בלוויית אשתו וחברו במונית "ספיישל". החתן הדגיש ואמר כי הוא סכם עם מר בויקיס כי התמורה תשולם למחרת החתונה, וכך אכן היה. מור דוזירצב גנאדי טען בדיון כי החתימה על המסמך שהציג החתן כאילו זה המסמך עליו חתמו הצדדים כחוזה התקשרות ביניהם, הינה מזויפת, אך לא הוגשה כל חוו"ד מקצועית בעניין, ולכן איני מתייחסת כלל לטענה זו.
6. בדיון שנערך ביום 5/2/07, לאחר כשלון הגישור בין הצדדים, טען דוזירצב גנאדי כי המסמכים שהציג בדיון הקודם החתן, הינם מזויפים, והחתימה המתנוססת עליהם איננה חתימתו, ובגין זיוף זה הגיש תלונה למשטרה. עוד הוסיף וטען כי הוא לא קבל אף לא פרוטה אחת מהחתן ורעייתו, ודבריהם כאילו בבוקר שלמחרת יום החתונה הגיעו למשרדי התובעים על מנת לשלם, הינם דברי שקר. החתן הכחיש כי "ברח" מאולם האירועים בליל הכלולות על מנת להתחמק מתשלום התמורה שהגיעה לבעלי האולם. הוא טען כי טרם יציאתו מהאולם שוחח עם מר בויקיס ארקאדי, ואמר לו שהוא יבוא למחרת היום בבוקר על מנת לשלם את התמורה. לעניין שיק הביטחון שלא הושאר ע"י החתן, אמר האחרון כי כלל לא דובר בין הצדדים על עניין זה. לדברי החתן, כפי שסיכם עם מר בויקיס כי יגיע לשלם התמורה למחרת בין השעות 9-10 בבוקר, אכן הגיע, ושלם את הכסף למר בויקיס, אשר שהה אותה עת לבדו במשרד.
7. באותו מעמד של תשלום התמורה, בבוקר למחרת המסיבה, נכח אף העד מטעמם של החתן ואשתו - מר לאוניד גלפרין. לטענת החתן הגיע יחד עמם בבוקר שלמחרת יום האירוע למשרדי בעלי האולם, ונכח במעמד מסירת הכסף לידי מר בויקיס. העד העיד כי בבוקר למחרת המסיבה, הצטרף לחתן ולרעייתו, לבקשתם, במונית ששכר החתן, והם אספו אותו מתחנת אוטובוס במגדל העמק ונסעו לכיוון האולם. לדבריו, לא נכח בחתונה, עקב הצורך להישאר ולעבוד בלילה, אך הסכים להצטרף לנסיעתם של הנתבעים לפגישתם עם התובעים עם סיום עבודתו, בכדי להיות עד ונוכח במסירת הכסף. העד תאר בפרטים מדוייקים כיצד נכנסו למשרדו של מר בויקיס וכיצד נראה חדר זה, ואף שרטט, עפ"י בקשת ביהמ"ש את פנים המשרד. עוד הוסיף ואמר כי מר בויקיס החל מתנהג באלימות משנודע לו כי אין בכוונת החתן לשלם לו יותר מ – 11,300 ₪. לאחר צעקותיו של מר בויקיס, נאלצו העד, החתן ורעייתו לעזוב במנוסה את המקום, וזאת תוך השארת סכום הכסף בסך 11,300 ₪ בידיו של מר בויקיס. לדבריו, במהלך הנסיעה לאולם האירועים ספרו לו החתן ורעייתו על כך שבעלי האולם הפרו הבטחתם לתת שירותי זיקוקין, ופרט לכך אמרו שהכול היה בסדר גמור במהלך האירוע.
במענה לשאלותיו של מר מר דוזירצב גנאדי, אמר העד כי הגיע לאולם האירועים בבוקר שלמחרת האירוע לבקשתו של החתן, וזאת לאחר שזה האחרון בקש ממנו להתלוות אליו, על אף שהיה אחרי משמרת לילה. העד תאר לבקשתו של דוזירצב גנאדי כיצד נראה המשרד בו שהה ואף ציין כי הוא מוכן ללכת להיבדק במכונת אמת.
8. בדיון שנערך בפני ביום 8/11/07 העיד מר איגור מרקוביץ', עד מטעם בעלי האולם. מר איגור הינו בעליו של בית עסק המצוי מתחת לאולם. לדבריו הוא זוכר את יום האירוע של הנתבעים, שכן לצורך האירוע, משכו התובעים מבית העסק שלו כבלי חשמל לאולם שלהם, וכן כל החופה התקיימה ברחבת בית העסק שלו. לדבריו, הוא מצוי ביחסים קרובים עם בעלי האולם מזה 3 שנים, וכן הוא יודע היטב מי נכנס ומתי למשרדם, שכן כאמור, בית העסק שלו שוכן מתחת למשרדם. העד טען נחרצות כי כל מי שרוצה להגיע למשרדיהם חייב לעבור דרך בית העסק שלו. העד הוסיף ואמר כי ביום שלמחרת מסיבת הנישואין, איש לא הגיע ולא בירר כיצד מגיעים למשרדיהם, והרי מישרדם סגור עד לשעות אחה"צ, בכל השנים האחרונות.
במענה לשאלותיו של החתן, הודה העד כי קיימות מדרגות נוספות מעבר לאלו המובילות מבית העסק שלו לאולם האירועים, המובילות אל אולם האירועים ולמשרד של בעלי האולם , ואכן ייתכן שהחתן רעייתו וחברם עלו באמצעותם לאולם האירועים ולמשרד. אך הוסיף ואמר כי עדיין תרחיש שכזה איננו אפשרי, שכן למיטב זכרונו באותו יום אולם האירועים והמשרד שבו נפתחו רק בשעות אחה"צ, ולא בשעות שבהן טוען החתן כי הגיע למסור הכסף. העד אמר שוב לאחר שנשאל ע"י בית המשפט, כי אכן קיימת דרך גישה נוספת למשרדם של בעלי האולם, ואשר המשתמשים בה לא נצפים ולא נראים על ידו. אך שוב חזר וטען, בבטחון מלא, כי בדרך חלופית זו לא השתמשו מעולם בעלי האולם במהלך כל 3 השנים בהן הוא מצוי עמם בקשר, ולפיכך קבע כי עובדה זו שוללת את האפשרות שהחתן, רעייתו וחברם הגיעו למשרדי בעלי האולם בדרך החלופית בשעות הבוקר המוקדמות כטענתם.
מר דוזירצב פרש הסיכומים בע"פ בשמו ובשם מר בויקיס ארקאדי, ואמר כי עפ"י לוח הזמנים ההגיוני אין זה סביר שמשרדי האולם יהיו פתוחים בשעות הבוקר המוקדמות, וזאת שכן שעות סיום הפעילות באולם האירועים היא מאוחרת מאוד בלילה, ובנוסף לכך אין כל הגיון שהעד מטעם החתן ורעייתו יגיע לאולם האירועים בבוקר שלמחרת האירוע לאחר שלא ישן כל אותו לילה ועבד במפעל.
החתן האיר, במסגרת סיכומיו, וביקש ליתן תשומת לב מיוחדת לעובדה כי מר בויקיס לא העיד והסיבה לכך – לדעתו כי הוא עצמו קבל את הכסף בסך 11,300 ₪ מאת החתן ורעייתו ובנוכחות העד. כמו כן טען החתן כי אין להאמין לגרסתו של העד מטעם בעלי האולם, שכן עדותו איננה אמינה והגיונית, שהרי אין זה מתקבל על הדעת שהוא יסתכל במהלך כל שעות היום ללא הנד עפעף אל עבר פתח משרדם של בעלי האולם במשך כל השנים.
עפ"י בקשת ביהמ"ש שרטטו החתן, רעייתו, העד מטעמם וגם מר דוזירצב גנאדי – מבעלי האולם – כל אחד בנפרד וללא שיכול היה לראות את שרטוטו של האחר, וכל הציורים זהים לחלוטין.
ג. הכרעה:
לאחר שמיעת הצדדים במשך ישיבות רבות שנמשכו שעות ארוכות, וקבלת התרשמות ישירה מהצדדים ועדיהם, ולאור זהות מוחלטת של שרטוטי החתן, רעייתו, העד מטעמם ושל מר דוזירצב גנאדי, של המבנה הפנימי של משרד בעלי האולם, אני קובעת כי דין שתי התביעות להידחות, וזאת מהנימוקים הבאים:
(1) רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
במשפט האזרחי נטל ההוכחה נקבע ע"פ "הטיית מאזן ההסתברות". בפסה"ד בעניין ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598, נקבע בכל הנוגע למאזן הסתברויות זה כי "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".
באשר לשאלת נטל ההוכחה - יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות: בעוד נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, הרי שנטל הבאת הראיות הינו החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע. בעוד שנטל השכנוע הינו קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט, הרי שנטל הראיות הוא דינאמי, והוא עשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (וראה לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, עמ' 8, קדמי "על הראיות" (חלק שלישי, 2003) 1506-1505; ע"א 6160/90 דרוקר נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124).
לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיות, או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות (א. הרנון "דיני ראיות" חלק ראשון (1979) 188). במקרה זה מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על פני משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (פרשת גרשון שלעיל, עמ' 8; ע"א 7905/98 AEROCON C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 397; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז (5) 35, 46-45).
הוראת ס' 54 לפקודת הראיות קובעת, כי עת מצוי בפני בית המשפט עניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה.
עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה ( ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679, 681)
אין צורך להסביר כי בעל דין נמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו.
בשל כך, על פי הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת. פרשנות סעיף זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון היא, כי אין צורך בסיוע - שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - כפי שהיה בעבר, ודי בחובת הנמקה המוטלת על השופט כדי להסביר מדוע הוא מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, על אף הבעייתיות של עדות זו.
(2) לעניין התביעה בת.ק. 1950/05 – אני קובעת כדלקמן:
אני נותנת אמון מלא בגרסת החתן, מר סקלינסקי מיכאל, ובדברי העד שהובא מטעמו, מר לאוניד גלפרין. יש לציין כי העד העיד בצורה ברורה, רגועה, שקטה למרות הלחצים שהיה נתון עקב המתח שהיה באולם. דברי אמת נכרו במהלך כל עדותו.
ולפיכך אני קובעת כי החתן, רעייתו והעד לאוניד, הגיעו למשרד בעלי האולם בבוקר למחרת החתונה ופגשו את מר בויקיס לבדו. התעורר וויכוח בין החתן ורעייתו למר בויקיס לעניין הסכום הסופי, והם השאירו בידיו הסכום במזומן בסך 11,300 ₪.
(3) עדות העד מטעם בעלי האולם, מר איגור מרקוביץ', אינה מסייעת להם באשר אינה אמינה עלי. אני דוחה על הסף את קביעתו שכל אשר נעשה במשרד בעלי האולם וכל העוברים למשרדם בלי יוצא מן הכלל, כל היום, וכל יום, במשך כל השנים בהם הם עובדים בשכנות, מתגלים לעיניו בעומדו בקופת עסקו הנמצאת בקומה הראשונה.
מר איגור הודה בעצמו כי קיים גרם מדרגות נוסף אשר נסתר מעיניו, ואשר הוא בר שימוש לצורך הגעה לאולם ולמשרד.
(4) מר בויקיס נמנע מלהעיד ורק מר דוזירצב אשר לא היה כלל בפגישה ניהל את מסכת ההגנה.
(5) לענין התביעה בת.ק. 1279/06 אני קובעת:
הטענות בדבר אי מתן שרותים מסויימים, למרות ובניגוד למוסכם בין הצדדים, ופיצוי בגין עוגמת הנפש עקב כך, לא הוכחו בפני. לא הובאו כל ראיות לביסוס טענות אלה, על ידי החתן ורעייתו, ומכאן שהאחרונים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש כדין וכפי שהוסבר קודם ודין תביעתם להידחות.
לסיכום:
הנני דוחה את שתי התביעות בשני התיקים הנ"ל, ובנסיבות הענין, ללא צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום ד' בטבת, תשס"ח (13 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.
זהבה (קאודרס) בנר, שופטת
אסנת א.
[/quote]
|
מי
אנחנו
כתבו
לנו
הודעות
ניחומים
הלוח
דע-עירך
מ.ט.י.
לוח
שנה
חיפוש
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש בפורום 
