השבוע חבר שלי התחתן עם בחורה מתוקה משדרות, החתונה אומנם היתה בנתיבות אבל במהלך היום הצטרפתי לצלם שלהם והוא הזמין אותי לביתו בזמן שהוא אוסף את הציוד לחתונה.
כבר בכניסה לשדרות הרגשתי תחושה מוזרה של חשש משהו שממש הזכיר לי את התחושה בזמן המלחמה האחרונה.
הגעתי אליו הביתה וקיבלו אותי משפחה מדהימה לארוחת צהרים ולסיפורים על החיים בשדרות.
ול"מזלי" ברקע נשמע אזעקת "צבע אדום" הרגשתי שהלב שלי פועם בחוזקה אבל המשפחה בכלל לא התרגשה ורק אמרו לי תחכה מספר שניות ונשמע את הבום שכמובן הגיע ולפי הרעש ידעו כי הנפילה היתה מחוץ לשדרות.
לאחר שיצאנו מהבית בדרך היתה שוב אזעקה ולאחריה פיצוץ חזק ולפי דברי הצלם הפיצוץ היה קרוב הפעם.
ממש לא יאומן מה שאנחנו בצפון סבלנו במשך חודש שם הם חיים עם זה שבע שנים.
ברחובות יש כבר שאננות, אנשים לא רצים לתפוס מחסה, והמכוניות נסעו כאילו לא קרה דבר.
ממש כמו לחיות ברולטה, יש אזעקה ומחכים לנפילה והכל ממשיך כרגיל אם יש מזל לא נפגעת.
אנשים חמים מאד שחיים בפחד גדול, הרבה בתים רקים ואפילו את הכלב של המשפחה היה צריך להרגיע כי הוא נלחץ מהאזעקה .
אני אמרתי שכשאגיע אכתוב את חוויותי וארצה לנסוע ולתמוך בתושבי שדרות מתי שיבקשו.