[color=darkblue][size=150][b]עזרא, תודה לך על הסיפור שכתבת על הזווית שלך למלחמת ששת הימים.
לא רק שאנחנו יכולים לדעת עכשיו את גילך, אלא שאני מתאר לעצמי
שבמלחמת יום הכיפורים שבאה אחריה, בה אני נולדתי. כבר גוייסת
לצבא ונלחמת. אני איני יודע דבר מעבר למה שכמובן ההסיטוריה מספרת
על אותה מלחמה שמציינים לה בתקופה זו 40 שנה, אבל כמו שפוליטקאי
אחד שאני בדרך כלל לא מסכים עם דעותיו אמר - צריך לזכור ולהזכיר
אותה, כי לפניה עוד יכלו לזרוק אותנו לים. למרות שלא נראה לי שהאוייבים
שלנו ויתרו על החלום הזה שלהם, אני באופן אישי יכול להוסיף ולומר שלי
מעולם לא אמרו שהיה יפה לפני שנולדתי.

לאלו מאיתנו שמתעניינים לדעת עוד, ב"וואלה" פתחו בפרוייקט מיוחד לציון האירוע.
http://1967.walla.co.il/ [/b][/size][/color]

[b][color=green]בדיוק היום לפני ארבעים שנה כשאבי ז"ל גויס לצבא המילואים המתח ניכר באויר .
אז הייתי בן 16.5 נער צעיר שלקח אחריות על הבית ושמרתי על בני משפחתי .
גרנו בחיפה ברחוב דניאל ממש ליד תחנת האוטובוס לעכו/נהריה כאשר מתחת לדירתינו שבקומה השניה יש את המסעדה 1001 .
והנה הזעקה שמכניסה פניקה בכל מקום אליו אני פונה יללות של ילדים בוכים ושל האימאות . בנוסף על הכל שהרי לא הלכנו למקלט כי אין בבתים ערביים בחיפה אנו שומעים את הפועלים של המסעדה אומרים לאמא שלי חכי חכי עוד מעט נשחט אותכם וניקח את הבית . לא אשכח את הבכי של אימי שהיתה מבוהלת כל כך על משמע דברי פועלי המסעדה. ואני נער צעיר ניסיתי להרגיע ככול שיכולתי אמרתי לאמי שאני הולך למשטרה וכך היה כשחזרתי עם השוטרים בתחילה הכחישו הפועלים שאמרו מה שאמרו .כמובן שהמסעדה נסגרה מיידית והפועלים הלכו לכפריהם.זהו זיכרון שלא אשכח אותו לעולם.
והנה בהמשך לקראת ערב היתקבצנו מספר חברים קנינו צבע מים כחול והתחלנו לצבוע את פנסי המכוניות וסימון קו כמו (מינוס) למען האפלה וגם הלכנו ברחובות הראשיים ועלינו לבתים לעזור להם ביחוד לזקנים להאפיל על החלונות כי ככה הג"ה רצו.
לאחר ימים מספר אבא "קפץ" לאפטר קטן וכמובן שסיפרנו לו על קורות הפועלים והאיומים שלהם .אמר, חכו כשאחזור מהמלחמה אטפל בהם .
וכך היה .הם לא עבדו יותר במסעדה והבעלים מכרו את המקום לבעלים חדשים.

עד כאן עזרא [/color][/b]