כל הכבוד ...

" עם ישראל ערב זה לזה ... " .. הוא המתכון למדינה מתוכנת ..

לגאולה .. ע"פ חז"ל ...

ברור שהיינו מצפים שהמדינה תקים מנגנונים ממשלתיים ראויים ..

אך שזה ...

יש אנשים טובים בדרך ... כישראל בן עזרא ומשפחתו ...

חיזקו ואימצו .. וכן ירבו ...

[color=darkblue][b]כיף וגם שכר בצידו

פרק ב'

במשך המלחמה, בעת חיפוש תושבים במצוקה: קשישים, נכים וחד הוריות עם ילדים, נתקלתי בתופעות יוצאות דופן.

היו כאלה שלא יכלו לדאוג לעצמם בגלל תנאי המלחמה, הסירנות והקטיושות שנפלו תדיר ונשארו תקועים בקומות העליונות בהם גרים
(כי בקומות העליונות הדירות זולות).

בימים רגילים, הסתדרו איכשהו. דאגו לעצמם, אם ע"י קרובי משפחה או עוזרת. ירדו בעצמם את 4 הקומות, לאט לאט, הלכו לקנות מוצרים וחזרו.

במלחמה יוצאת הדופן הזו, שפגעה בעורף העכואי בפעם הראשונה מאז הקמת המדינה, יצרה מצב חדש.

באחד הבתים, גיליתי זוג קשישים ניצולי שואה. הבעל עיוור לחלוטין ושניהם יושבים על הספה, מפוחדים בגלל הסירנות ואינם יכולים
לרדת ולעלות ממרומי הקומה הרביעית. הבית היה לוהט בגלל הגג שהתחמם בשמש והם יושבים, מזיעים וגלמודים.
לשאלתי, אם יש להם אוכל, אמרו שיש להם מעט מאד אבל "אם יש לכם אוכל, תיתנו בבקשה למשפחות שיש להם ילדים. אסור שילדים יסבלו"!

הנה, בעת משבר ומצוקה, הקשישים המפוחדים, דואגים לילדי אחרים!

הבאנו להם מאוורר. הדבר גרם לנחת רב לקשישים וחיזק את רוחם. הבאנו להם גם אוכל, אך יותר מכל הם שמחו על הביקור והאכפתיות.

אסור לנו להיות גסי-לב ושקועים במכמני החיים כשיש חיילים בודדים וניצולי שואה שלפחות בשנותיהם האחרונים חשוב שנהיה איתם.

הם לא מבקשים, אלה להרגיש ביחד כדי להילחם בבדידות המדכאת והמעוררת מחשבות נוגות.

משפחתי, לרבות נכדי, החלטנו לאמץ זוג הקשישים הנ"ל.
בקשתי - שכולנו נעשה כך – אך טבעי הוא, שתהיה ערבות הדדית בין בני ישראל.
הדבר צריך להתקיים בפועל ולא במילים ומליצות בימי זיכרון וטקסים – זאת נשאיר לפוליטיקאים.

זה יקנה ערכים לילדנו ונכדנו, יחשל אותם וימנע ואקום וריקנות שיביא צרות להם ולכולם – וכך נצא כולנו מחוזקים ומאושרים.[/b][/color]