אוייייייייייי אני לא יכול לשכוח אותו ...

אני זוכר טוב מאד .. אבא שלי לקח אותי למשחק כדורגל באצטדיון הפועל עכו ...
( באותה תקופה הבילויי היה הצגה יומית ביום שישי בקולנוע יחיעם .. היום נמצא שם בנק לאומי ...
ושבת משחק כדורגל של הפועל עכו .. )
אני לא זוכר נגד מי שיחקו הפועל עכו .. אך את הצלותיו של השוער .. איני יכול לשכוח ...
במו ידיו .. אותו שוער ניצח להפועל עכו את המשחק ...
יסלחו .. שוערים אחרים .. אך עד היום אני חושב שזה השוער הכי טוב שזכיתי לראות בחיי ...
אחרי תקופה מה ... ( הייתי ילד .. בן 3 .. לא הבנתי הרבה .. ) הגענו למשחק נוסף .. והפעם היה שוער אחר .. פחות טוב ...
לא אשכח בחיים .. איך שאלתי את אבי .. איפה השוער המצטיין ...
האוהדים סביבי בכו ... אבא שלי חיבק אותי חזק ולא ענה ...

היום שהתבגרתי אני יודע שהשוער המצטיין שהתאהבתי ביכולתו .. היה יגאל כהנא ז"ל ....

הפועל עכו אבדה שוער מצטיין ... אני לא יכול לשכוח את הצלותיו מאותו משחק ...
הייתי ילד בן 3 ... אך אני בטוח שזה השוער הכי טוב שראיתי ..

אני נזכר .. ובוכה ...

יהי זיכרו ברוך ...

[img]http://img207.imageshack.us/img207/2218/candle2sbzc9.gif[/img]

[img]http://img147.imageshack.us/img147/7452/2idddsy3.jpg[/img]
יגאל כהנא ז"ל

לפני מספר שבועות נסעתי עם שניים מידידי, שדר הספורט, דני דבורין מקול ישראל והעיתונאי, יניב טוכמן ממעריב לטיול קצר בצפון.

בדרך לצפון נזכרתי בחבר, שלא ראיתי כארבעים שנה. מאז מלחמת ששת הימים, כשגולני כבש את הרמה הסורית.

מהדרך הרמתי אליו טלפון, והבחור שמואל בן-חמו, זיהה את קולי בתוך מספר משפטים, זה לא הפתיע, אכלנו מאותו 'מסטינג', בעטנו בכדור וכבשנו יעדים מבוצרים.

ארבעים שנה לא התראינו, קבענו להיפגש בקיבוץ "לוחמי הגטאות", כשממול נמצא המחנה הצבאי, שבו עשינו את הטירונות. חיבוק ארוך היה לנו רק 10 דקות וכמעט לא מצאנו את המילים להתחבר לעבר, שחלף לו כל כך מהר.

מבחינתי, שמואל בן-חמו, הוא הגיבור ארץ ישראל היפה. נגעתי לו ביד, שם הוא חטף צרור בהסתערות על המוצב הסורי תל-פאחר.

השם שעלה על שיפתותינו היה של יגאל כהנא ז"ל, עלם חמודות ודמות נערצת מהיותו אז ב-1967 השוער של הפועל עכו, הנוסטלגית והמפורסמת.

נזכרנו ב-8 ביוני 1967, כשהיינו בטוחים, שפיספסנו את מלחמת ששת הימים, שהתנהלה בירושלים ובסיני. גולני, חטיבת גולני, שהתה בקרית שמונה ומרוב שיעמום ובטלה קיימנו במגרשה של הפועל קרית שמונה, טורניר חטיבתי.

ב-8 ביוני 1967 היה האיצטדיון של הפועל קרית שמונה מלא ב-4,000 צופים. רובם ככולם, חיילים וחיילות, שבאו לראות את משחק הגמר.

בשורות הקבוצה שמולה שיחקנו אני וחברי, ניצב בין הקורות יגאל כהנא. הבלם אגב, היה המג"ד, מוסא קליין. ניצחנו 0:3 כבשתי את אחד השערים. לכבוש מול יגאל כהנא, זה היה דבר מרגש, כי כהנא היה מהשוערים המפורסמים בישראל.

בסיום לחצנו ידיים ותוך דקות כשאנחנו פושטים את בגדי הספורט ועולים מחדש על המדים המנומרים, הוזעקה חטיבת גולני לקולנוע חרמון בקרית שמונה. המתח היה באויר.

כל גולני היו שם. סמוך לחצות אמרו לנו לחזור אל החורשות ולהתכונן. באמצע הלילה, כבר ידענו שגם חטיבת גולני לוקחת חלק במלחמה הזו, שעדיין לא היה שם.

המשימה היתה לכבוש את תל עזעזיאת ואת תל פאחר ולהתקדם אל תוך הרמה הסורית. ככה קראנו לה, הרמה הסורית, איש לא השתמש עדיין בשם - רמת הגולן.

זה היה יום שישי. בסביבות השעה 9 בבוקר נפל המג"ד מוסא קליין בקרב, ואחריו נפל בתל פאחר השוער, יגאל כהנא. יגאל כהנא, היה רק בן 19 ולא הספיק כמו עוד 28 וחבריו, לראות את כיבוש רמת הגולן ואת הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים.

באתר הזכרון לחללי מערכות ישראל נכתב על יגאל כהנא כי הוא "בן שמואל וגילה. נולד ביום כ"ד בשבט תש"ח (4.2.1948) בעפולה למשפחה חקלאית. את שנותיו הראשונות עשה בכפר יחזקאל ובגיל שלוש וחצי עבר עם משפחתו לבוסתן הגליל. עוד בהיותו רך בשנים אהב את החקלאות ואת השדות המוריקים ואת החיים אשר עליהם. את לימודיו היסודיים סיים במושב רגבה שבגליל המערבי ולאחר מכן עבר לבית הספר התיכון החקלאי במקוה ישראל אך בכיתה י"ב עבר לבית הספר הטכני לחקלאות ביד נתן. כשהיה נער התעניין במקצוע הספרות וגילה יכולת רבה בכתיבה. כן התעניין בספורט והתמסר בייחוד לקפיצה לגובה ואף הגיע בכך להישגים גבוהים מכפי גילו; היה נלהב מאד למשחק הכדורגל. מאוחר יותר הצטרף בתור שוער ל"הפועל" עכו ובהיותו בן שבע-עשרה ומחצה הועבר לקבוצה הבוגרת ולא פעם הגיע שם להישגים עד שנחשב לאחד השוערים הצעירים הטובים בארץ. אולם, פעם בהיותו באימוני המשחק, נפצע קשה בגבו ונאלץ להפסיק למשך זמן ניכר את פעילותו זו עד שגויס לצה"ל. לאחר גיוסו גילה אהבה עזה לצבא והיה מסור לו עד כדי כך שדחה גם את משחק הכדורגל. הוא התפעל והתלהב מרמתו הגבוהה של הצבא גם בשטח המקצועי וגם בשטח החברתי והאנושי. יצא לקורס מ"כ וסיים אותו בהצטיינות. עבר גם את מיבדקי הקצונה ועמד להתחיל בקורס קצינים. לאחר עשרה חודשי שירות בצבא קיבל פיקוד בחטיבת "גולני" ופיקד שם על כיתת מבוגרים ממנו בכמה שנים - עם פרוץ מלחמת ששת הימים, הוא עודנו בשירות חובה אז. בכל מכתב הביתה היה נוהג לציין את המורל הגבוה של הצבא והיה נותן ביטוי להתלהבותו למילוי כל משימה שהוטלה עליו. על יחידתו של יגאל הוטל כיבוש תל-פאחר שברמת הגולן, ובקרב זה נפל. זה היה ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון (9.6.1967), בו הצליחו בודדים - וביניהם יגאל - לחדור אל תוך המוצבים הסוריים מתוך יעילות ובאומץ לב לטהר את הבונקרים ואת תעלות המגן של המוצב - ויגאל, שזכה להיות בין כובשי מוצב תל-פאחר לא זכה לראות בשחרור הרמה הסורית כולה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה. בנובמבר 1967 נקבע לוח זכרון על שמו ולזכרו בבית הכנסת של מושב בוסתן הגליל. בבית הכנסת המרכזי בעכו נקבע לוח זכרון ושמו יגאל עליו. שמו הונצח בחוברת המועצה האיזורית געתון ובחוברת שהוצאה מטעם עיריית עכו. חוברת לזכרו הנושאת את שמו הוצאה על ידי המשפחה ובני מחזורו במקוה ישראל".

יהי זכרו ברוך

הצילום מתוך אתר האינטרנט לזכר חללי צה"ל:

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=46402

[b]אשר גולדברג[/b]