ישראל
אהבתי, דבריך פוגעים בדיוק לאיך שאני מרגיש !

[color=#0000FF][size=150]יש שחושבים שנוסטלגיה ממתיקה ועושה את העבר ורוד יותר משהיה.
אך לא כשמדובר בתרבות וחינוך של הדורות הקודמים. באמת היו ערכים ואידיאולוגיה, אדיבות וצניעות, כבוד ובושה.
לדוגמא: שר השיכון דאז, אברהם עופר, התאבד רק בגלל הבושה, למרות שהיה זכאי וצדיק – כי חשדו בו שלקח שוחד.
התרבות הערכית האיכותית, הארץ-ישראלית, הייתה נורמטיבית.
ראו את נעמי שמר, שושנה דמרי, יפה ירקוני, עוזי חיטמן, יוסי בנאי, אריק לביא שייקה אופיר וכו וכו'. זאת הייתה הנורמה.
אריק איינשטיין, בצניעותו, בכישוריו, מעלותיו וארץ-ישראליותו, סימל את ישראל היפה שאהבנו ואנו מאבדים.
עם הליכתו וגם של יתר ה"ענקים", נוצר וואקום וכאב של געגוע לטעם של פעם – ללא תקנה.
כיום, יותר ויותר מתבוססים בחיקוי של תרבות זרה ורקובה. מאבדים את הארץ-ישראליות ושוקעים בסמים, אלכוהול
וסקס זול וחפוז.
(בעניין הזה, מה רוצים מהצעירים, ראו את ההנהגה ומעצבי התרבות אצלנו שהם מבוגרים והורים, בעלי תפקידים
אחראיים שאמורים לשמש דוגמא ובכל זאת עוסקים בפרשיות סקס, בעקשנות, עד לאובדן משפחות וסבל לא הפיך לילדים)
הציבור כולו מתדרדר. מהנשיא (הקודם) ועד לזמרים ופוליטיקאים. אז מה מצפים שהנוער יהיה בכל ה"סדום ואמורה" הזה?
על רקע זה, הכאב על לכתו של אריק איינשטיין הוא לא רק על שאיבדנו אותו, אלא גם על הוואקום והאובדן שלנו.[/size][/color]