[b][size=150]מקרה השבוע – הרעלת מריחואנה![/size]sick pug

דר' עמיאל שלמה –דר' זרצקי את דר' עמיאל בעמ'.

"צ'ייני" כלב פאג זריז ושובב במיוחד הגיע למרפאתנו כשהוא משלשל , מקיא, בשוק נפחי , קצב לב מהיר, מופע פתאומי. מה שמאוד הדאיג הינה העובדה כי האירוע התרחש באופן פתאומי, ללא כל סימנים מקדימים.

הכלב קיבל טיפול תומך אגרסיבי, ובמקביל בוצע צילום רנטגן דיגיטאלי למטרת אבחון מקור הבעיה והסיבה להקאה.

מס' דקות בתום הטיפול הראשוני התאושש הכלב לחלוטין, ובצל עמדה "עננה" של הפרעת קצב לב שמקורה לא יידוע.

בשלב מאוחר יותר התבררה התמונה כולה, סיגריה שלמה של מריחואנה רפואית " נעלמה".. ויד המקרה שצ'ייני החליט לנסות.. הרעלת מריחואנה.

הגדרה: מריחואנה היא תכשיר של צמח הקנאביס המופק מייבוש התפרחת הנקבית של הצמח.
תפרחת הצמח עשירה בחומרים פסיכואקטיבים (הקנבינואידים). חומרים אלו הם משני תודעה, כלומר גורמים לשינוי בתפקוד המוח. החומר הפעיל העיקרי במריחואנה הוא THC, אך היא מכילה עוד כ- 400 חומרים כימיים.

בישראל המריחואנה נכללת בפקודת הסמים המסוכנים ולכן, בדרך כלל זו עבירה פלילית לשווק, להשתמש ואף להחזיק בה ללא רישיון, למרות שישנם חולים המקבלים אישור רפואי לשימוש חוקי בסם.

מקור השם "מריחואנה" הוא בכינוי המקסיקני לקנאביס, אשר ניתן כחלק מתעמולה שנעשתה בארצות הברית בשנות ה-30 כנגד צמח הקנאביס, על מנת לשייך את תרבות העישון ל"היספאנים וצבעונים". האגדה מספרת שהשם נקרא על שם שתי בחורות מקסיקניות- מרי וחואנה.

מריחואנה וחיות מחמד:

חיות המחמד נחשפות לרוב למריחואנה כאשר הן אוכלות בטעות עוגיות, או שאריות של סיגריות המכילות את החומר. קורה גם ,לצערי, שבעלי הכלבים "משתעשעים ורוצים לבדוק" כיצד ישפיע החומר על החיה ובאופן יזום מאפשרים לה "לטעום " מן החומר.

השפעת המריחואנה על הכלב תלויה בכמות ובריכוז החומר שהוא צרך וכן, בגודל החיה.
קיים ויכוח האם המריחואנה מזיקה לבני אדם, אולם אין ספק כי לכלב היא מזיקה.

אלו הם הסימנים אשר יופיעו בכלב שנחשף למריחואנה:
* דיכאון.
* דיכאון וערנות יתר לסירוגין.
* חוסר קואורדינציה.
* הזיות מלוות בנביחות או תנועתיות יתר.
* עוויתות.
* קומה (עיבוד הכרה).
* כשליש מהכלבים שנחשפו למריחואנה יפתחו הקאות, שלשול, ריור או לחילופין, יובש בפה.
* יתכן גם ירידה בטמפרטורת הגוף, ירידה בקצב הלב, נשימות מהירות, אישונים מורחבים, רפלקסים מוגברים ובריחת שתן.

הסימן שהכי מחשיד בהרעלת מריחואנה הוא דיכוי של מערכת העצבים המרכזית, כלומר הכלב נראה רדום!!!
כלבים מפתחים סימנים תוך 30 עד 90 דקות אחרי שבלעו את החומר ואף מהר יותר אם נחשפו לעשן שלו. השפעות המריחואנה יכולות להמשך כ-72 שעות.

מרבית הכלבים מחלימים לחלוטין בעזרת טיפול מתאים, וברוב המקרים הרעלה מסוג זה איננה גורמת למוות.

אבחון:

האבחון נשען על המופע הקליני של החיה, סיפור המקרה ובדיקות עזר. ככלל ראשון: ספר לווטרינר!!!

המופע הקליני דומה להרעלות אחרות כגון חשיפה לתרופות הרגעה או משכחי כאב, היפוגליצמיה (תת סוכר) ואף דלקת קרום המוח. לכן, אם ידוע לך שהכלב נחשף למריחואנה, חשוב שתשתף את הווטרינר המטפל כדי שיוכל לתת טיפול מתאים ובהקדם. כמו כן מידע זה הוא חשוב כדי לחסוך לכלב בדיקות מיותרות.

טיפול:

מטרת הטיפול היא סילוק הרעלן ממערכת העיכול על ידי גרימת הקאה ואח"כ שימוש בפחם פעיל אשר מונע ספיגה.

בנוסף, יש לתת טיפול תומך בהתאם למצבו הקליני של הכלב. הכוונה למתן נוזלים דרך הוריד, חימום ותרופות נוגדות עוויתות במידה ויש.

מרבית הכלבים מתאוששים ומקרי מוות הם נדירים. בחלק מהמקרים נדרש אשפוז וטיפול של מספר ימים עד שהכלב חוזר לעצמו.

לסיכום:
* למרות שהרעלת מריחואנה לרוב אינה גורמת למוות, היה והכלב מראה סימנים המתאימים להרעלה מסוג זה או אם ידוע על חשיפה לחומר, חשוב להגיע לווטרינר בהקדם.
* מתן מריחואנה לכלבך ביודעין הוא מעשה לא אחראי ומסכן את כלבך.
* במידה וידוע לך על חשיפה שתף את הווטרינר ללא חשש.[/b]

[b]סיפור השבוע על מקרה :

"לואי" צ'ארלס קביאליר אוהב "קוקיות" ... בכל פעם שבעליו מסירה מראשה את הקוקיה אשר על ראשה מתנפל לואי בתיאבון רב על הקוקייה ובולע אותה.
פעמים רבות הצילה בעליו את לואי מבליעת גוף זר ורכישת קוקיות חדשות .. אך לא לעולם חוסן.. ובערבו של יום מצאה הקוקיה את מקומה בכרסו. .. ההרגשה הייתה לא נעימה כלל .. חולשה, חוסר תיאבון .. הקאות.. לא נעים גם לא טעים.
בצילום עם חומר ניגודי נמצאה עדות ברורה לפגם מילוי באזור מיקומה של הקוקייה
הוחלט על ביצוע אנדוסקופיה לפיו מוחדר סיב אופטי לקיבה ובאמצעותו להחדיר מלקחיים על מנת ללכוד את הקוקייה ולחלצה מקיבתו של לואי המסכן.
בתום שעה וחצי של נסיונות חוזרים ונישנים חולצה הקוקייה ולכלב שלום![/b]

[img]http://www.akkonet.info/gallery2/main.php?g2_view=core.DownloadItem&g2_itemId=8399[/img]

[b]
[size=150]בעיות התנהגות בכלבים וחתולים - מה אפשר לעשות?[/size]
ד'ר עמיאל שלמה DVM – המרפאה הוטרינרית .

הכלב והחתול הפכו להיות חלק בלתי נפרד מבני המשפחה.
גם הם, כמו ילדנו, סובלים מאורח חיינו המודרני המונע מאתנו לעתים להעניק להם את מלוא תשומת הלב הראויה.
הדבר מוביל לעתים להופעתן של בעיות התנהגות קשות הפוגמות הן באיכות החיים של חיית המחמד והן באיכות החיים של בני המשפחה.
משפחות רבות "מרימות ידיים" ומוותרות על בעל החיים שבחזקתם , משפחות אחרות חייהן הפכו זה מכבר לסיוט מתמשך.

ברצוננו לעדכן כי אין הדברים צריכים להגיע לידי כך !

לרפואה הוטרינרית יש פתרון ולמרפאתנו יש את הידע לתת מענה נכון ומתאים לבעיות אלו.
בעקבות הניסיון המצטבר, אנו רואים ברוב המקרים תוצאות טובות!
במאמר זה נציג בפניכם מספר בעיות התנהגותיות וכיצד לאתר אותן.

חרדות ופוביות

חרדה – הינה פחד מפני הצפוי בעתיד. חרדה יכולה להיות התנהגות נורמאלית באם הביטוי הינו קצר טווח ( לדוגמא – אם הכלב פוחד כל זמן שהוא נמצא על שולחן הבדיקה, אך מתנהג נורמאלי שהוא בחדר הבדיקה עצמו).
הבעיה מתעוררת, כשההתנהגות החרדתית מתמשכת (לדוגמא – חרדת נטישה,פאניקה,חרדה כללית,וכו')

כלבים חרדים ניתן לזהות עפ"י "שפת הגוף" שלהם: הכלב חסר מנוחה, נמצא בתנועה מתמדת, עיניו מרצדות, הוא מטיל צואה ושתן לעיתים באופן לא רצוני, מפהק לעיתים קרובות וחסר שקט.
בחתולים נראה – הלחתה, ליקוק תדיר של כפות הרגליים, "מתיחת" האוזניים אחורה, קשקוש מתוח בזנב וכו'.
ההתנהגות החרדתית יכולה להיות כללית ,או פוביה ל נושאים מסוימים כדוגמא: רעמים, רעשים , כלי אוכל...
כאמצעי עזר ניתן להביא למרפאה צילום וידיאו של הכלב על מנת להבין את אופי התנהגותו.

התנהגות הרסנית

מגיעים הביתה ושומו שמיים? הבית הרוס, שבור , חפירות בגינה , שתילים נעקרו ממקומם.


אגרסיביות

התנהגות אגרסיבית כלפי בעלים הבאה לידי ביטוי ב"איום" ולאחר מכן " נשיכה" .
צריך לזכור שתמיד יבוא איום טרם התגובה הלא נעימה ומומלץ בחום לזהות איום זה.
התנהגות אגרסיבית חוזרת ונישנת הינה בעיה התנהגותית שמקורה בין היתר בחרדה. הבעיה ניתנת לטיפול תרופתי בנוסף לחינוך למשמעת בסיסית.

חרדת נטישה

המדובר בהתנהגות בלתי רצויה המופיעה רק בהעדר הבעלים.
כלבים נטושים שאומצו, כלבים המגלים שימני חרדה קיצוניים שלא בנוכחות הבעלים, הדבר בא לידי ביטוי בואוקליזציה, התנהגות הרסנית, הצמדות לבעלים בכל שלב ועוד.

התנהגות כפייתית

התנהגות שחוזרת על עצמה שוב ושוב ללא הפסקה מבוקר עד ערב.. די בלהתבונן בכלב כדי להתעייף..
רדיפה אחר צל...
רדיפה אחר אור...
תנועה סביב ציר מרכזי שוב ושוב ..
ליקוק
אכילה עצמית
לכידת זבובים..
ליקוק עצמים ואכילת עצמים רבים שאינם מזון
ריצה לאורך גדר שוב ושוב..
לחקוק
ליקוק משטחים...
רדיפה אחר הזנב..
טיפול תרופתי במקרים אלו יכול לעזור רק ב 50% מהמקרים.
בעיות התנהגות בכלבים וחתולים קשישים

או קיי דוקטור. זיהינו. אז מה עכשיו –
צלמו את הכלב בביתו. על מנת שניתן יהיה לבחון את התנהגותו ב"סביבה המוכרת".
על מנת לבצע אבחון התנהגותי, אנא זקוקים לזמן. ברב המקרים ניתן לפתור את הבעיה ההתנהגותית, אך לא לשכוח – אין המדובר בשינוי המופיע תוך פרק זמן קצר. הטיפול יכלול טיפול תרופתי וטיפול התנהגותי.

ביטויי חרדה:
1. "זמן החלמה" ממושך בתגובה לגירוי מלחיץ.לוקח אפילו 1-2 שעות במקום 15 דקות באופן נורמאלי.
2. Noise Phobia
3. Incresed Motor Activity
4. מצבים בהם הכלב כביכול רגוע, אבל ראשו לא מונח על הרצפה וקיימת תזוזה של הראש והעיניים.
5. קיום מקום "מקלט", בו הכלב נמצא / מעדיף להיות.
מתי להתחיל בטיפול תרופתי:
• הפעלתנות מתגברת עם הזמן, במהלך הביקור במרפאה, ללא שים איום על הכלב.
• סימני חרדה גם במקום מוכר. בהעדר סכנה או איום.
• פעלתנות מוגברת גם בתגובה לגירוי נורמאלי.
• רצף ודפוס התנהגות משתנה, ללש שינוי בסביבה.
• התנהגות לא מתאימה להקשר.
• משך או עוצמת הפעולה מוגזמים.
• זמן החלמה ממשוך.
• חיה נמצאת ב- Emergency mode"" במהלך האפיזודות של ההתנהגות הלא רצויה.
חשוב מאוד לאסוף את כל הנתונים הבסיסיים לגבי דפוסי ההתנהגות – תדירות, משך, קיום מחלה נפשית, Emergency Mode, החמרה עם הזמן וכו'.
באם קיימת מחלת נפש, יש לתת טיפול מקביל גם למחלה.
מינון –
מתחילים במינון נמוך ואם יש צורך, מגדילים את המינון כעבור שבועיים.
לעיתים עם תחילת הטיפול, עשוי להיווצר מצב של הגברת חרדה חולפת. יש להזהיר את הבעלים.
יעיל ביותר – שילוב של טיפול תרופתי + ויסות הסביבה ו- Behavior modification technique לשינוי ההתנהגות.
בחירת התרופה מתבצעת בהתאם ל:
- סימנים קליניים
- הסטטוס הבריאותי של החולה
- תרופות נוספות בשימוש
- התוכנית הטיפולית.
מנגנון הפעולה לא ברור. מפעילים נוירוטרנסמיטורים כמו סרוטונין, GABA ואצטילכולין במע' העצבים המרכזית.
משך הטיפול משתנה – יכול להיות פר אירוע, לדוג - Alprazolam לטיפול בפוביות מרעמים וזיקוקים או טיפול קצר או מתמשך.
עם בחירת התרופה, יש לעדכן את הלקוח באשר תוצאות הצפויות מהתרופה – כולל איזה דפוסי התנהגות ישתנו ואילו לא. וכן מהן תופעות הלוואי הצפויות.
מטרה ראשונית – לצמצם את התגובה (ראקטיביות), כך שהכלב יוכל להקשיב לבעליו.
לדוג, בטיפול בפוביה מברקים, אם במקור , בכלב רועד שעתיים לאחר סיום הסערה, המטרה הראשונית הינה לקצר את "משך ההחלמה". בשלב השני – לצמצם את תדירות ומשך הופעת ההתנהגויות הלא רצויות
הערכת מסוכנות בכלבים
רצף התנהגותי – יש לבחון את כל רצף ההתנהגות, ע"מ לקבוע אם הכלב מתנהג נורמאלי או לא.
במקרה של התנהגות אגרסיבית – יתחיל בנהימה, אח"כ פאוזה ואח"כ בחלק מהמקרים נשיכה ולבסוף הרפיה רצונית. ההתנהגות הופכת אב-נורמאלית במקרה ואחד מהשלבים חסר או השתנה. לדוג' במקרה של כלב שנוהם ונושך באותו שלב.
אגרסיביות יכולה להיות תוצאה של חרדה או פחד. כלבים חרדתיים לא יכולים להבדיל בין איום אמיתי או העדר איום.
להשלים עד עמוד 18 כולל.
מסוכנות בחתולים כלפי אנשים
הסיבות לאגרסיביות החתולים שונות ובהתאם גם הטיפול.
• משחק אגרסיבי / יציאה לצייד – בתוקפנות זו רכיבים מתהליך הצייד מופנים כלפי האדם, כולל נשיכות.
סיבות אפשריות: חוסר שליטה עצמית,תגובת יתר - חוסר פעילות מספקת,לימוד שגוי של אופי המשחק.
פתרונות –
העשרת הסביבה – יש לדאוג למשחקים שונים, שיהוו מטרה לצייד, במקום הגוף שלנו.
כשהחתול מארגן מתקפה, יש ל"ארגן" מטרה אחרת או למשוך את תשומת ליבו. נעשה לדוג' ע"י ריסוס מים, כדור פינג פונג,. לא לתת לשחק, בזמן המתקפה.
במקרי התארגנות אגרסיבית ביותר – טיפול תרופתי.
• אגרסיביות מתוך הגנה עצמית -
• אגרסיביות בתגובה לליטוף
• הגנה אגרסיבית
• אגרסיביות פתולוגית

טיפול תרופתי – המטרה הינה לאפשר לחתול להתרגל בקלות יותר למצבים משתנים.[/b]

שלום לכולם
ראשית אני שמח מאוד על הפינה הזו מכמה סיבות:
1. מהכרותי עם דוקטור עמיאל שלמה - הוא וטרינר מעולה אדיר ואנושי מאוד (והייתי אצל מספר רב של וטרינרים בעבר עד שהגעתי אליו, 2 חתוליי כיום מטופלים אצלו, חתולי בעבר וכלבי לשעבר טופלו אצלו) שלמה נותן יחס חם, אנושי ואדיב לחיות תוך מסירות, אנושיות והשקעה רבה מכל הלב.
2. לדוקטור עמיאל שלמה ידע עצום בבעלי חיים (ולא רק ההולכים על 4 ביבשה) וכולנו יכולים ללמוד המון בנושא ממנו.
3. כפעיל בתנו לחיות לחיות ובהולכים על 4 הנושא הזה מאוד מעניין אותי אישית וחשוב לי
4. בפינה זו נוכל לפרסם בעלי חיים לאימוץ שנמצאו, נוכל לפרסם בעלי חיים שהלכו לאיבוד לבעליהם בתקווה שיימצאו ויוחזרו לבעליהם העצובים.
5. נוכל לתת לבעלי החיים אהבה ויחס הולם
6. נלמד כולנו איך לטפל ולגדל בעלי חיים (בעיקר כלבים וחתולים אך אחרים גם) באהבה ובמסירות טוב יותר.

בהצלחה!

צ'ה ובייב החתולים שלי:
[img]http://a8.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc6/166928_10150424970496845_591921844_8744249_1921964138_n.jpg[/img]


סרטון יפה:
http://flix.tapuz.co.il/v/watch-4015180-.html

[b] הפינה של ד'ר עמיאל שלמה – שאלות ותשובות למרפאה הוטרינרית

[size=150]לגדל נמר... בבית
מאת : ד'ר עמיאל שלמה –המרפאה הוטרינרית .[/size]

בישראל חיים חתולי חצר רבים, ויחד איתם מסתובבים חתולי בית, המשוטטים להנאתם מתוך רצון של בעל החתול לאפשר לו את החופש המתאים. חתולים משוטטים הולכים לאיבוד, נפצעים בקרבות רחוב ותאונות דרכים, מעבירים מחלות זה לזה (ובמיוחד איידס החתוליםFIV העובר באמצעות נשיכות או מגע מיני) ופוגעים בחיי הטבע העירוניים. ציפורי שיר וחיי הטבע באזורים עירוניים נמצאים לעיתים בסכנה לאור אופי הצייד של החתול המשוטט.
[img]http://www.akkonet.info/gallery2/main.php?g2_view=core.DownloadItem&g2_itemId=8000[/img]

לפני כשנתיים התפרסם בכתב העת Animal conservation מחקר של מדענים מאוניברסיטת שפילד בבריטניה, הנושא את השם: "הירידה באוכלוסיות הציפורים העירוניות והפחד מחתולים". הם התבססו על מודל מתוחכם שניסה להעריך את היקף הפגיעה של תקיפות חתולים. החוקרים הגיעו למסקנה שהחתולים פוגעים קשה בכושר ההתרבות וגידול הגוזלים של ציפורי שיר. הסיבה לכך היא שהפחד המתמשך מנוכחות החתולים משבש את חיי הציפורים, ופוגע בהצלחתן של ציפורי השיר לגדל את גוזליהן. הפתרון המוצע הוא להגביל את תנועת החתולים, והנגזרת לכך היא שעלינו לדאוג לכל צרכיו של החתול ה"כלוא" בבית, לתלות פעמון על צוואר החתול כדי שהציפורים ירגישו בהתקרבותו, לתכנן פינות האכלה לציפורים העירוניות ולצמצם את גודל השטח שבו הן נאלצות לתור אחר מזון.

כך פושטת מגמה בעולם הנאור לשמור את החתול סגור בבית כל היום. כדי להבין כיצד החתול עבר הסתגלות לחיים בקרבת האדם עלינו לחזור אחורה להיסטוריית החתול הביתי, אשר אביו הקדמון היה חתול הפרא שחי לפני כ- 3000 שנה. במהלך השנים החתול התרבה ונדד ברחבי אירופה, אסיה ואפריקה והסתגל בהדרגה לסביבות אקלים שונות. עם הזמן הוא הפך לחובב משחק, חסר פחד מאדם ובעל יכולת נהדרת להתאים עצמו לסביבה חדשה. ביות החתול נעשה לאחרונה יחסית, לעומת הכלב שעבר ביות לפני כ- 15,000 שנה והפרה שהביות שלה היה לפני כ- 7,000 שנה. לפיכך מרבית החתולים לא עברו סלקציה להיות חתולי בית ה"חיים במאסר" 24 שעות ביממה. רק חלק מהחתולים מקורם בחתולים גזעיים הנענים לדרישות האדם המודרני לחיות ולהתקיים במקום סגור שאינו פתוח לסביבה. אוכלוסיה רחבה של חתולים לא מתאימה לביות וקשר הדוק עם בני האדם, שהוא בניגוד גמור לאופי החתול החי בלהקות. חתול הבית נאלץ לחיות יום יום כ"חיל בודד" (solitary behavior) , בניגוד מוחלט לאופיו הטבעי.

לכן התקופה הראשונה לביות חתול החצר הינה קריטית - במיוחד 2-8 השבועות הראשונים. מאוחר יותר יקשה על בעליו להתאימו לתנאי הבית, והחתול יראה יותר ויותר סימנים להתנהגויות המאפיינות את חתול הרחוב. תכונות אלו הינן תורשתיות ולעיתים אינן מאפשרות לחתול לחיות בקרבת האדם אם לא עבר הסתגלות מתאימה.

על מנת להתאים את סביבת חייו של חתול הרחוב לבית, עלינו להבין מהו אופי חייו בחצר:
• החתול טריטוריאלי ונע סביב מזון וחיפוש אחר מקורות מזון.
• זכרים מראים התנהגות טריטוריאלית יותר מנקבות.
• סימון הטריטוריה מתבצע הן על ידי הזכר והן על ידי הנקבה בהטלת שתן ושריטות של חפצים אנכיים.
• המבנה החברתי של החתולים משתנה מהתנהגות של חתול בודד ועד לחיים בלהקות, כשהכוח המניע הוא מקורות המזון.
• נצפו מעט מאד קרבות בין נקבות, אך קרבות רבים בין זכרים על חתולות מיוחמות.
• הנקבות חברותיות יותר ונשארות קרוב יותר לטריטוריה שלהן, בעוד שהזכרים יפליגו למחוזות רחוקים בחיפוש אחר נקבות.
• החתול יחפש ויאתר מקומות מסתור במקומות נמוכים או גבוהים, כאשר מקומות גבוהים מאפשרים לחתול ה"צייד" לסקור ולסרוק את הסביבה ולהיות מוכן לכל סכנה, וכך לנוח בשלווה.
• החתול מבלה כ-19 שעות ביום בשינה, ובשאר הזמן הוא עסוק בחיפוש אחר מקורות מזון ומים ומקומות מחבוא, ובשמירה על הטריטוריה שלו.


כך מוצא את עצמו החתול המבוית "כלוא" בבית או דירה עם כל ההתנהגויות הסטריאוטיפיות הרגילות שלו בטבע: שריטות, הטלת שתן, טיפוס על וילונות, אגרסיביות כלפי הבעלים, חרדות, בעיות אכילה, ווקאליזציה, פעילות יתר ועוד, מה שלא מפריע לחתול אך מפריע מאד לבעליו...
עלינו לקחת אחריות ולדאוג לחתול אשר בבעלותנו באופן נכון ומתאים, על מנת למנוע את כל הבעיות האלה. ברוב המקרים יש פתרון באמצעות טכניקות שונות וטיפול רפואי. מה צריך לעשות?

• לאמץ את החתול לא יאוחר מגיל של 8 שבועות.
• לדאוג לאספקה סדירה של מזון מאוזן בכמויות קטנות מספר פעמים ביום (צייד...).
• לתת סביבה ראויה, ללא רעש, אזור נקי ומואר המאפשר לחתול לטפס, להתחבא, "לצוד" ולשחק.
• לספק לחתול מקום מתאים להטיל את מימיו – רצוי לשים יותר מארגז חול אחד, וכן לא לתת אוכל על יד ארגז החול, להניח את ארגז החול במקום שקט ולא רועש (כדוגמת מכונת כביסה) ולפנות את החול באופן סדיר.
• להתמודד עם כל גורם העלול לגרום לחתול תנאי עקה (סטרס), כמו חתול חדש ונוסף בבית, כלב חדש וכו'.
• לאפשר לחתול לשרוט את ציפורניו על משטח מסוים (אני בביתי מצאתי את משטחי ניקוי הנעלים יעילים מאד לנושא).

ואל תשכחו - אתם מגדלים נמר בבית....[/b]